סיכום בעברית של המאמר: Speaking the same language? A qualitative study of therapists' experiences of working in English with proficient bilingual clients

תקציר הסיכום

האם אנחנו מדברים באותה שפה? מחקר איכותני על חוויותיהם של מטפלים העובדים באנגלית עם מטופלים דו לשוניים שוטפים

מבוא

יותר ממחצית אוכלוסיית העולם דו לשונית. הגירה מרצון או שלא מרצון ודפוסי עבודה בינלאומיים גורמים לרבים לאמץ מדינה חדשה ושפה חדשה. חלקם מגיעים לרמת שליטה כזאת שאינם צריכים עוד לתרגם בראשם משפת האם. חלקם פונים לייעוץ או לפסיכותרפיה, ולעיתים קרובות אנגלית היא השפה היחידה בטיפול.

בשדה הטיפולי זוכות סוגיות רב תרבותיות להכרה גוברת, אך השימוש בשפה שנרכשה מאוחר נחשב בדרך כלל למשמעותי רק כשיש חסם שפה של ממש. מטפלים נוטים להניח שחיי...

מהגרים, פליטים ואנשי עולם העבודה הבינלאומי רבים מאמצים מדינה חדשה ואיתה שפה חדשה, ולא מעטים מהם מגיעים בהמשך לטיפול נפשי בשפה שנרכשה בגיל מאוחר. כשהמטפל והמטופל מדברים באותה שפה, קל להניח שאין כאן דבר מיוחד: אם המטופל שוטף באנגלית, הרי הוא יכול להביע בה את עולמו הפנימי בדיוק כפי שהיה עושה בשפת האם. אבל האם זה באמת כך? ייתכן שחוויות ילדות, זיכרונות טעונים ורגשות עמוקים נשארו "אצורים" בשפה הראשונה, ושהמעבר לשפה אחרת יוצר מרחק, הגנה או אפילו זהות אחרת. השאלה מעניינת במיוחד משום שהיא כמעט לא נבדקה מנקודת מבטו של המטפל, שאינו דובר את שפת האם של מטופלו ואינו יכול להישען עליה.

שאלת המחקר המרכזית היא איך מטפלים דוברי אנגלית כשפת אם חווים את העבודה עם מטופלים דו לשוניים שוטפים, ובפרט אילו רגשות העברה נגדית עולים בהם ואילו דרכים פיתחו כדי ליצור קשר טוב ולנהל טיפול מוצלח. כדי לבדוק זאת ערכו החוקרים ראיונות חצי מובנים עם עשרה מטפלים בגישה פסיכודינמית ופסיכואנליטית, שנבחרו באמצעות ארגוני ייעוץ ופסיכותרפיה ורשתות מקצועיות, ובחנו את דבריהם בניתוח איכותני שנשען על עקרונות פנומנולוגיים והרמנויטיים. מטרתם לא הייתה להוכיח תאוריה או להכליל לכלל המקרים, אלא לאפשר למטפלים אחרים לזהות בדבריהם היבטים מוכרים מהעבודה היומיומית שלהם.