חינוך דו-לשוני

חינוך דו-לשוני (Bilingual Education) הוא חינוך שבו שתי שפות משמשות להוראה ולא רק נלמדות כמקצוע. הוא מתקיים בכמה דגמים הנבדלים במטרתם: דגמי מעבר, שבהם שפת הבית משמשת זמנית עד למעבר לשפת הרוב, ודגמים מוסיפים, שבהם שתי השפות נשמרות ומפותחות לאורך כל הלימודים, ובהם חינוך דו כיווני שבו לומדים יחד דוברי שתי השפות. מעבר להיבט הלשוני הוא נושא ממד פוליטי וזהותי, משום שהוא קובע איזו שפה נשמעת בכיתה ואיזו נותרת מחוץ לה.

מאמרים אקדמיים על חינוך דו-לשוני עוסקים בהשוואה בין הדגמים ובהשפעתם על הישגים, על אוריינות ועל שמירת שפת המורשת. חלק מן המחקר בוחן את הכשרת המורים ואת הפרקטיקות בכיתה, ובכלל זה מעבר מכוון בין שפות, וחלק אחר את עמדות ההורים, הקהילה ומקבלי ההחלטות. בין המגמות העכשוויות נמצאות תוכניות דו כיווניות ובתי ספר משותפים באזורי סכסוך, חינוך דו-לשוני לילדי מהגרים, ושאלות מתודולוגיות של מדידת הישגים בשתי שפות ושל השוואה בין בתי ספר שנבחרו מרצון.