סיכום בעברית בהיקף 1,408 מילים של המאמר:
Ho, J. W. Y. (2009). The language of anger in Chinese and English narratives. International Journal of Bilingualism, 13(4), 481–500. https://doi.org/10.1177/1367006908353235
לרכישת הסיכום
ארעה שגיאה
תקלה זמנית במערכת התשלום, אנא נסה שוב במועד מאוחר יותר
מעבד את התשלום, פעולה זו עשויה לקחת כמה רגעים
לשון הכעס בסיפורים בסינית ובאנגלית
כמעט כל מי שלמד שפה זרה מכיר את הרגע הזה: אפשר להזמין קפה, לכתוב עבודה סמינריונית ואפילו לנהל ישיבה, אבל כשמשהו באמת מרגיז אותנו, המילים פתאום נעלמות. בתוכניות רבות להוראת שפה שנייה הרגשות נשארים מחוץ לכיתה. מורים חוששים מטקסטים טעונים, והלימוד מתמקד בשפה הרשמית של בית הספר, של העבודה ושל המוסדות. מה קורה לאנשים שחיים שנים ארוכות בשתי שפות, אבל רק באחת מהן למדו לכעוס?
הונג קונג היא מקום מרתק לבחון בו את השאלה הזאת. רוב תושביה מדברים קנטונזית בבית, כותבים סינית תקנית ולומדים אנגלית מגיל צעיר, שפה שעד לא מזמן הייתה שפת השלטון הקולוניאלי ועדיין שולטת בתחומים הרשמיים. המאמר בוחן את לשון הכעס של דוברים דו-לשוניים כאלה, ושואל כיצד התפקידים השונים של השפה הראשונה והשנייה ורמת השליטה בשפה משפיעים על היכולת לבטא רגש.
כדי לבדוק זאת התבקשו 33 סטודנטים משתי אוניברסיטאות בהונג קונג, רובם סטודנטים לאנגלית ולהוראת אנגלית שלמדו את השפה יותר משש־עשרה שנה, לכתוב שני סיפורים אמיתיים מחייהם: אחד על פעם שמישהו הכעיס אותם, ואחד על פעם שהם הכעיסו מישהו אחר. סיפור אחד נכתב בסינית והשני באנגלית, כך שאיש לא תרגם את עצמו. הסיפורים הושוו מכמה כיוונים: אורכם, מגוון מילות הכעס שבהם, המבנים הדקדוקיים שבהם הן משובצות והדימויים והמטפורות שבעזרתם הכותבים מתארים את הכעס. לצד זה ענו המשתתפים על שאלות פתוחות: באיזו שפה הם מעדיפים לכתוב על עצמם, ואם הם מרגישים לפעמים אדם אחר כשהם עוברים משפה לשפה.
הניתוח נוגע גם במקומות שהקורא העברי אינו מצפה להם. בסינית רבים מביטויי הכעס בנויים סביב צ'י, אותו "אוויר" או "כוח חיים" של הפילוסופיה והרפואה הסינית, וכדי להבין מדוע מי שמאבד את העשתונות "פולט את הצ'י של הטחול" צריך להכיר תורה שלמה על הקשר בין רגשות, איברים ויסודות הטבע. מכאן עולות שאלות רחבות יותר: האם הכעס הוא אותו רגש בכל שפה, מה נדרש כדי לבטא אותו היטב בשפה שאינה שפת האם, ומה זה אומר על הדרך שבה אנחנו מלמדים שפות.
טעימה מתוך הסיכום
מבוא
הבעת רגשות היא היבט חשוב של התקשורת, אך תוכניות רבות להוראת שפה שנייה מזניחות אותה, בין השאר בשל רגישותה של לשון הרגש ובשל שיקולים אתיים: מורים חוששים מטקסטים טעונים, ושאלות של הצגה עצמית ושל שמירה על כבוד מעורבות בדבר. במקומות שבהם האנגלית משמשת בעיקר בתחומים רשמיים, ההוראה מתמקדת בתקשורת פורמלית, והתוצאה עלולה להיות חוסר כשירות תרבותית ופרגמטית: דובר שאין לו מגוון מלא של אמצעים להבעת כעס מתקשה לתפקד בעימותים בין-אישיים. דוברים...
להמשך הסיכום המלא, בהיקף 1,408 מילים
🏷סיכומים נוספים על: אוצר מילים, אוצר מילים של כעס, אנגלית, ביטוי רגשי, דו-לשוניות, הונג קונג, הוראת אנגלית, הוראת שפה שנייה, השוואה בין-לשונית, כעס, כשירות לשונית, כשירות תרבותית, כתיבה סיפורית, לשון הרגש, מורפולוגיה, מטונימיה, מטפורה מושגית, מטפורות, מילות רגש, נרטיב, סטודנטים, סינית, סיפור אישי, עושר לקסיקלי, צ'י, קנטונזית, רגשות, רפואה סינית מסורתית, שליטה בשפה, שפה ראשונה, שפה שנייה, תחביר, תיאוריית המטפורה המושגית, תרבות
🔖סיכומים נוספים בתחום: בלשנות, חינוך
📖סיכומים נוספים של מאמרים שנלמדים בקורס: היבטים רגשיים ברכישת שפות ושימורן
🏛סיכומים נוספים של מאמרים שנלמדים במוסדות הלימודים: אוניברסיטת תל אביב
