סיכום בעברית של המאמר: Fear and Contemporary History: A Review Essay

הפחד וההיסטוריה העכשווית: מסת סקירה

האם אנחנו חיים בעידן של פחד? בעשורים האחרונים התרבו ספרים שעונים על כך בחיוב נחרץ. סוציולוגים מצביעים על אמריקנים שחוששים מפשיעה דווקא כשהיא בירידה ומחטיפות ילדים נדירות, פילוסופים פוליטיים מתארים מנהיגים שמגייסים את הפחד במקום חזון, והיסטוריונים של התרבות עוקבים אחר סיוטים, פוביות, שידורי רדיו שהבהילו מדינה שלמה וחרדה מפני מלחמה גרעינית. רוב הספרים האלה נכתבו עוד לפני 11 בספטמבר, אבל כולם חולקים תחושה משותפת: משהו בחיים הרגשיים של החברה המודרנית השתנה, והפחד תפס בהם מקום מרכזי.

הטענה מפתה, ויש לה השלכות של ממש על האופן שבו אנחנו מדברים על רגשותינו, על החלטות פוליטיות, על התקשורת ועל המדיניות הציבורית. אבל טענה על שינוי היא, ביסודה, טענה היסטורית. כדי לומר שהפחד גבר, צריך לדעת כמה פחדו קודם, ממה ולמה.

מסת הסקירה של פיטר סטרנס, מחלוצי חקר ההיסטוריה של הרגשות, יוצאת מנקודה זו. היא שואלת מה מוסיף גל הספרים החדש על הפחד, ומה חסר בו, כשבוחנים אותו בעין של היסטוריון. לשם כך נקראים זה לצד זה כמה מהספרים הבולטים בתחום: "תרבות הפחד" של בארי גלאסנר, ספרו של פרנק פורדי על "יזמי הפחד", העבודות של ג'ודית שקלר וקורי רובין על הפחד בפוליטיקה, ההיסטוריה התרבותית של הפחד מאת ג'ואנה בורק, וספרה של ג'קי אור על תולדות הפרעת הפאניקה.

הספרים מועמדים מול רקע היסטורי רחב יותר: מחקריו של ז'אן דלומו על הפחד מהמוות ומהגיהינום באירופה הקתולית, הוויכוחים האמריקניים במאה ה־19 על השימוש בפחד בחינוך ילדים, והאופטימיות של ראשית המאה העשרים, שהאמינה שאפשר יהיה להיפטר מהפחד לגמרי. מכאן עולות שאלות מסקרנות: האם כל החברות מפחדות באותה מידה, רק מדברים אחרים? האם הפחד המודרני הוא אמריקני, מערבי או עולמי? ומי אחראי לו, התקשורת או שינויים עמוקים יותר באורח החיים?