סיכום בעברית של המאמר: Religion and attitudes of college preservice teachers toward students with disabilities: Implications for higher education

דת ועמדות של סטודנטים להוראה כלפי תלמידים עם מוגבלויות: השלכות על ההשכלה הגבוהה

כשמדברים על שילוב תלמידים עם מוגבלויות בכיתות רגילות, הדיון נסוב בדרך כלל סביב חוקים, תקציבים, שעות סיוע וכיתות קטנות. אבל מי שעומד בסופו של התהליך מול הכיתה הוא המורה, ומה שהוא מאמין בו משפיע על האופן שבו יקבל את התלמיד שנכנס לכיתה עם קשיים שונים משל חבריו. האם הוא רואה בשילוב הזדמנות או נטל? האם הוא מרגיש מוכן? ומה הוא חושב על כיתות ובתי ספר נפרדים של החינוך המיוחד?

העמדות האלה אינן נוצרות בחלל ריק. הן מתעצבות בבית, בקהילה ובמסורת, והדת היא אחד הכוחות החזקים ביותר שמעצבים ערכים ותפיסות של חינוך. בישראל, שבה מערכת החינוך מחולקת לזרמים ממלכתי, ממלכתי־דתי, חרדי וערבי, ולכל זרם יש מכללות משלו להכשרת מורים, השאלה הזאת מוחשית במיוחד. למסורת היהודית ולמסורות של החברה הערבית יש דברים רבים לומר על היחס לחלש ולשונה, אבל לא ברור עד כמה הם מתורגמים לעמדות כלפי רפורמה חינוכית מודרנית כמו ההכלה.

המחקר בודק כיצד מתייחסים להכלה של תלמידים עם מוגבלויות סטודנטים להוראה משש קבוצות דתיות ולאומיות: יהודים חילונים, דתיים וחרדים, וערבים מוסלמים, נוצרים ודרוזים. הוא שואל אם יש ביניהם הבדלים בתפיסת התועלת של השילוב, בחשש מבעיות משמעת בכיתה, בתחושה שהמורים מוכנים למשימה ובעמדה כלפי ההשמה בחינוך המיוחד, ואם יש הבדלים כאלה, מה עשוי להסביר אותם.

לשם כך מילאו 1,145 סטודנטים להוראה מ־11 מכללות ברחבי הארץ שאלון עמדות מוכר וותיק שנועד למדוד דעות על שילוב. לצד הממצאים, המאמר פורש תמונה עשירה של כל אחת מהקבוצות: של היחס ההלכתי למוגבלות שכלית ולחובת המצוות, של מקומן של המשפחה והמסורת בחברה הערבית, ושל ההבדלים בין המוסלמים, הנוצרים והדרוזים.

השאלה נוגעת לא רק לישראל. מדינות רבות הן חברות מגוונות מבחינה דתית ותרבותית, ומוסדות להשכלה גבוהה בכל מקום מתמודדים עם השאלה כיצד להכשיר מורים לכיתות שבהן לומדים יחד תלמידים שונים מאוד זה מזה, ומה תפקידם של הרקע והאמונות שהסטודנטים מביאים איתם ללימודים.