סיכום בעברית בהיקף 1,434 מילים של המאמר:
Rynhold, J. (2015). Democrats, liberals, and the Left: Rising criticism of Israel. In The Arab-Israeli conflict in American political culture (pp. 58–92). Cambridge University Press. https://doi.org/10.1017/CBO9781316146729.005
לרכישת הסיכום
ארעה שגיאה
תקלה זמנית במערכת התשלום, אנא נסה שוב במועד מאוחר יותר
מעבד את התשלום, פעולה זו עשויה לקחת כמה רגעים
דמוקרטים, ליברלים והשמאל: הביקורת הגוברת על ישראל
במשך עשרות שנים נחשבה התמיכה בישראל לאחד הנושאים הנדירים שעליהם הסכימו כמעט כל הפוליטיקאים בוושינגטון. הדמוקרטים, הליברלים ותנועת העבודה האמריקנית היו מהתומכים הנלהבים ביותר בהקמת המדינה היהודית, וראו בה דמוקרטיה סוציאל-דמוקרטית קטנה, מדינת קיבוצים שקמה מתוך האסון של השואה. אבל דור שלם עבר מאז, ובאמצע הדרך היו מלחמת ששת הימים, וייטנאם, האינתיפאדות, קריסת תהליך אוסלו, 11 בספטמבר ומלחמת עיראק. בתקופה הזאת גם השתנתה המפלגה הדמוקרטית עצמה: היא נעשתה ליברלית יותר, חילונית יותר ומגוונת יותר מבחינה אתנית. מה קרה בינתיים ליחסם של הליברלים האמריקנים לסכסוך הישראלי-ערבי, ומדוע השאלה הזאת חשובה גם למי שאינו עוקב אחר הפוליטיקה בוושינגטון?
הפרק השלישי בספרו של יונתן רינהולד, "הסכסוך הישראלי-ערבי בתרבות הפוליטית האמריקנית", מתמקד בצד השמאלי של המפה הפוליטית בארצות הברית. השאלה המרכזית היא אילו גישות לסכסוך מתקיימות בקרב הדמוקרטים, הליברלים והשמאל, כיצד הן קשורות לתפיסות רחבות יותר על מקומה של אמריקה בעולם ועל השימוש בכוח, והאם התמיכה המסורתית בישראל במחנה הזה עומדת להשתנות.
כדי לבחון זאת מוצגות שלוש גישות שונות בקרב האליטות: ליברלים בינלאומיים "תקיפים", דמוקרטים יוניים, ושמאל פרוגרסיבי ופוסט-קולוניאלי. כל אחת מהן נבחנת לפי שורשיה ההיסטוריים, השקפתה על מקורות חוסר היציבות במזרח התיכון ועמדתה בשאלות כמו התנחלויות, חמאס ותפקידה של וושינגטון בתהליך השלום. לאחר מכן נסקר השיח בכתבי העת הליברליים המובילים ובטורים של עיתונאים כמו תומאס פרידמן וריצ'רד כהן, משנות התשעים ועד מלחמת עזה, ונבחנים סקרי דעת קהל, קבוצות מיקוד, מדיניותם של ממשלי קלינטון ואובמה והצבעות בקונגרס.
מעבר לכל אלה עולה שאלה מעניינת במיוחד: מה מבדיל בין ליברלים מבוגרים, שגדלו בצל השואה ומלחמת ששת הימים, לבין בלוגרים וסטודנטים צעירים שגדלו בצל מלחמת עיראק? האם מדובר בשלב חולף בחייהם של צעירים, או בתזוזה עמוקה יותר, שעשויה להשפיע על מדיניות החוץ האמריקנית בשנים הבאות?
טעימה מתוך הסיכום
מבוא
מאז מלחמת וייטנאם, וביתר שאת מאז מלחמת עיראק, דעת הקהל האמריקנית בענייני חוץ מקוטבת לפי קווים מפלגתיים ואידאולוגיים. במשך זמן רב עקף הקיטוב את הסכסוך הישראלי-ערבי, אך כיום כבר אין זה כך. בקרב האליטות הליברליות ניכרות שלוש גישות לסכסוך: ליברליזם בינלאומי תקיף, התומך בישראל יותר מכולן; גישת הדמוקרטים היוניים, הדוגלת ביחס מאוזן; והגישה הפרוגרסיבית-פוסט-קולוניאלית, האוהדת בעיקר את הפלסטינים. ברקע נחלשת התמיכה בישראל, בעיקר בקרב...
להמשך הסיכום המלא, בהיקף 1,434 מילים
🏷סיכומים נוספים על: אנטי-אמריקניות, אנטישמיות, ביל קלינטון, ביקורת על ישראל, ברק אובמה, ג'ימי קרטר, דעת קהל, המפלגה הדמוקרטית, הסכמי אוסלו, הסכסוך הישראלי-ערבי, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הקונגרס האמריקני, השמאל החדש, התנחלויות, חזבאללה, חמאס, יונים וניצים, יחסי ארצות הברית ישראל, ליברליזם, ליברליזם בינלאומי, מדיניות החוץ של ארצות הברית, מדיניות חוץ, מלחמת עיראק, מתווה קלינטון, פוסט-קולוניאליזם, פער הדורות, פרוגרסיביות, פתרון שתי המדינות, קיטוב מפלגתי, קיטוב פוליטי, שמאל, תהליך השלום, תפיסת הקישור, תרבות פוליטית, תרבות פוליטית אמריקנית
🔖סיכומים נוספים בתחום: יחסים בינלאומיים, לימודי המזרח התיכון, מדעי המדינה
📖סיכומים נוספים של מאמרים שנלמדים בקורס: תרבות פוליטית ביחסים בינלאומיים
🏛סיכומים נוספים של מאמרים שנלמדים במוסדות הלימודים: אוניברסיטת בר-אילן
