סיכום בעברית של המאמר: The Mainline Protestant Church and Anti-Zionism: Divesting from Israel?

הכנסיות הפרוטסטנטיות של הזרם המרכזי והאנטי־ציונות: משיכת השקעות מישראל?

בשנת 2004 הצביעה העצרת הכללית של הכנסייה הפרסביטריאנית בארצות הברית בעד פתיחה בתהליך של משיכת השקעות מחברות הפועלות בישראל. בישראל רוב האנשים כלל לא ידעו שיש באמריקה עוינות מאורגנת כלפי המדינה, וקהילות יהודיות בארצות הברית, שהורגלו לראות בכנסיות הפרוטסטנטיות הוותיקות שותפות למאבק לזכויות האזרח ולהפרדת הדת מהמדינה, הופתעו מכך שדווקא משם הגיעה ההחלטה. עד אז נטו לחשוב על הנצרות האמריקנית ועל ישראל בעיקר דרך הברית ההדוקה עם האוונגליסטים. אבל מה קורה בצד השני של המפה הפרוטסטנטית?

הפרק החמישי בספרו של יונתן רינהולד על הסכסוך הערבי־ישראלי בתרבות הפוליטית האמריקנית מתמקד בכנסיות הפרוטסטנטיות של הזרם המרכזי: הפרסביטריאנים, המתודיסטים, האפיסקופלים, הלותרנים, הכנסייה המאוחדת של ישו ואחרים. אלה כנסיות שאיבדו חלק ניכר מחבריהן מאז שנות השישים, אבל עדיין מונות עשרות מיליוני אמריקנים ונהנות מיוקרה מוסרית שנבנתה במאבקים על ביטול העבדות ועל זכויות האזרח.

השאלות שבמרכז הפרק פשוטות לניסוח וקשות לפתרון. מה טיבה של העוינות כלפי ישראל בכנסיות האלה ועד כמה היא נפוצה? האם היא משקפת את עמדת המאמינים, או שמא קבוצה קטנה ופעילה מדברת בשמם? האם מדובר בתגובה למדיניות ישראל מאז 1967, בביקורת מאוזנת על שני הצדדים, או בתופעה ותיקה ועמוקה יותר, שיש לה שורשים תאולוגיים והיסטוריים?

כדי לענות על כך משלב הפרק כמה סוגי מקורות. הוא משווה סקרי דעת קהל של ציבור הזרם המרכזי, של האוונגליסטים ושל כלל האמריקנים, ובוחן את עמדותיהם של חברי כנסייה מן השורה, של כמרים ושל צירי העצרת הפרסביטריאנית. הוא מנתח כמאה מאמרים שפורסמו בכתב העת "כריסצ'ן סנצ'ורי", הצהרות והחלטות רשמיות של גופים כנסייתיים ונתונים על הביקורת שהם מתחו בנושא זכויות האדם. לצד זאת הוא חוזר אחורה אל התאולוגיה הנוצרית הקלאסית, אל המיסיונרים האמריקנים שהקימו מוסדות חינוך במזרח התיכון במאה התשע־עשרה, אל ריינהולד ניבור ואל תאולוגיית השחרור, ובודק כמה הסברים מתחרים זה מול זה. לבסוף הוא עוקב אחר מה שקרה בכנסיות אחרי 2004, ושואל מה בכלל המשמעות הפוליטית של מאבק שמתנהל בתוך מוסדות דתיים.