סיכום בעברית של המאמר: Workaholism, Motivation, and Addiction in the Workplace: A Critical Review and Implications for HRD

וורקוהוליזם, מוטיבציה והתמכרות במקום העבודה: סקירה ביקורתית והשלכות לפיתוח משאבי אנוש

כמעט בכל מקום עבודה יש מישהו כזה: הראשון שמגיע, האחרון שהולך, זה שעונה למיילים בחצות ובודק את הטלפון גם בחופשה. לפעמים מתייחסים אליו בהערכה, לפעמים בדאגה, ולפעמים מדביקים לו בחיוך את הכינוי "וורקוהוליק". המונח שגור כל כך עד שקל לשכוח שהוא מתאר, לפחות במקור, התמכרות של ממש. אבל האם מי שעובד הרבה, ואפילו הרבה מאוד, באמת מכור?

השאלה הזאת מסובכת יותר משנראה. המחקר על התמכרות לעבודה התרחב מאוד בעשורים האחרונים, ובכל זאת החוקרים עדיין חלוקים כמעט בכל דבר יסודי: יש הרואים בה תופעה הרסנית של דחף פנימי שאין לו שליטה, ויש הרואים בה ביטוי של תשוקה ומחויבות שיכול להועיל גם לעובד וגם לארגון. ההבדל איננו רק עניין של ניסוח. הוא קובע את מי מודדים, מה מודדים ואיך ארגונים צריכים להתייחס לעובדים שאינם יודעים לעצור.

המאמר יוצא מתוך התחושה שחלק גדול מהבלבול נובע מכך שהמושג נשען על מודלים של התמכרות לחומרים כמו אלכוהול או סמים, בלי לשאול מה מייחד את העבודה עצמה. הרי אף אחד לא מתחיל לשתות מתוך חובה, ואילו לעבודה רוב האנשים הולכים כי הם צריכים. השאלות שבמרכזו הן מהן נקודות המבט השונות בספרות על הסיבות להתמכרות לעבודה ועל תוצאותיה, אילו פערים יש בהבנה הקיימת, כיצד אפשר להשלים אותם, ומה המשמעות של כל זה לפיתוח העובדים והארגונים.

כדי לענות עליהן נערכה סקירה ביקורתית ושיטתית של עשרות מחקרים שפורסמו בין 1992 ל־2016 בפסיכולוגיה ובניהול, שאותרו במאגרי מידע אקדמיים ובמעקב אחר רשימות המקורות שלהם. לצד הסקירה נבחנו תאוריות על היווצרות הרגלים, על מוטיבציה ועל התמכרויות התנהגותיות כמו הימורים ומשחקים מקוונים, כדי לבדוק אם המנגנונים שמסבירים אותן מתאימים גם למי שמתקשה להניח את העבודה מהידיים. מתוך החיבור הזה מוצעת מסגרת מושגית חדשה, שמבקשת להבחין בין התמכרות לבין דברים שנראים דומים לה מבחוץ, כמו תשוקה, מעורבות או סתם שעות נוספות.

הסוגיה נוגעת לאנשי משאבי אנוש ולמנהלים, אבל גם לכל מי שתהה פעם אם הדחף שלו לעבוד עוד קצת הוא בחירה, הרגל או משהו אחר.