סיכום בעברית של המאמר: Social Inclusion of Preschool Children With ASD: The Role of Typical Peers

שילוב חברתי של ילדי גן עם הפרעת ספקטרום האוטיזם: תפקידם של בני הגיל הרגילים

בכיתות גן רבות ברחבי ישראל ובעולם לומדים היום ילדים עם אוטיזם לצד חבריהם הרגילים. כוונת השילוב ברורה: שכל ילד יהיה חלק מהקבוצה, ילמד מבני גילו וירכוש חברים. אבל המציאות מורכבת מזה. ילדים עם אוטיזם מדווחים לא פעם על בדידות, על הדרה ועל קושי למצוא את מקומם בין הילדים, ובגנים רבים נוכחות פיזית באותה כיתה אינה הופכת באופן אוטומטי לחברות.

רוב המחקר ותוכניות ההתערבות מתמקדים בילד עם אוטיזם עצמו: במה הוא מתקשה ואילו מיומנויות חסרות לו. פחות מסתכלים על הצד השני של הזוג, הילדים הרגילים שסביבו. אצל חלקם יש עניין חברתי טבעי כלפי הילד המשולב: הם מזמינים אותו לשחק, חולקים עמו צעצועים, מתקרבים אליו. אחרים מתרחקים ממנו, ולפעמים אפילו נמנעים לגמרי. מה מבדיל בין הילדים האלה? האם זה משהו בילד עצמו, כמו האופי שלו, הפופולריות שלו בין החברים או היכולת שלו להבין מה אחרים חושבים ומרגישים? האם זה קשור לגננת ולדרך שבה היא רואה את התפקיד שלה בכיתה משלבת? ואולי משהו בילד המשולב עצמו משפיע על כמה אחרים רוצים להתקרב אליו?

המחקר בוחן את השאלה המרכזית הזאת בהתבסס על המודל החברתי־אקולוגי של ברונפנברנר, הרואה בהתפתחות הילד מערכת של רבדים שפועלים זה על זה: הילד, הכיתה והסביבה הסובבת. במקום להסביר את ההשתלבות רק דרך הילד עם האוטיזם, נבדקו יחד גורמים ברמת הילד הרגיל וגורמים ברמת הגן.

למחקר גויסו 193 ילדי גן רגילים, בני שלוש וחצי עד שש וחצי, מ־16 גנים עירוניים בישראל. בכל גן שולב ילד אחד עם אוטיזם. הילדים הרגילים נבחנו במשימות להבנת מחשבות ורגשות של אחרים. הגננות מילאו שאלונים על ההתנהגות החברתית של הילדים ועל הפופולריות שלהם, ועל עמדותיהן שלהן כלפי שילוב והכשרה, והסייעות שליוו את הילדים המשולבים דירגו את רמת העניין החברתי של הילדים בו ואת תחומי התמיכה שהוא זקוק להן. את הנתונים ניתחו בשיטה סטטיסטית המתאימה לנתונים שבהם ילדים מקובצים בכיתות, כדי להבין אילו גורמים באמת קשורים לנכונות הטבעית של ילד להתקרב לחבר שונה ממנו.

התשובה חשובה לכל מי שעוסק בחינוך בגיל הרך, שכן היא נוגעת לשאלה למי כדאי לפנות ואיפה כדאי להשקיע כדי שהשילוב יהפוך מזכות על הנייר לחברות של ממש.