סיכום בעברית של המאמר: Running to get "lost"? Two types of escapism in recreational running and their relations to exercise dependence and subjective well-being

לרוץ כדי "ללכת לאיבוד"? שני סוגי אסקפיזם בריצה לשם הנאה ויחסיהם לתלות בפעילות גופנית ולרווחה סובייקטיבית

מה גורם לאדם לצאת לריצה בשש בבוקר, או אחרי יום עבודה ארוך? אחת התשובות האפשריות היא בריחה: הסחה הרגלית של הדעת מהמציאות או מהשגרה. בריחה היא מוטיבציה בסיסית בהרבה סוגי עיסוק, אבל הגדרות המילון אינן מניחות שהיא מזיקה. בתחום משחקי האינטרנט היא נכנסה להערכה הקלינית של הפרעת משחקים, והכללתה שם שנויה במחלוקת, כי בריחה אינה מעידה בהכרח על בעיה או על תוצאות שליליות.

גם בריצה יש מי שהעיסוק הופך אצלם לעניין פתולוגי. על פי המאמר, כרבע מהרצים הנהנים וכ-40% מהרצים התחרותיים מראים סימנים של התמכרות לפעילות גופנית. מה שלא ברור הוא איך תלות פסיכולוגית בריצה קשורה ל"צד האפל" ול"צד המואר" של הבריחה, ואיך כל זה קשור לרווחה נפשית. בריחה בהקשר של פעילות גופנית וספורט כמעט לא נחקרה עד היום, ולכן זו שאלה פתוחה.

המחקר נשען על מודל דו-ממדי של בריחה. לפיו יש שני סוגי בריחה שנובעים ממוטיבציות מנוגדות: דיכוי עצמי, שבו האדם עוסק בפעילות כדי למנוע או לדכא מחשבות ורגשות מטרידים, והרחבה עצמית, שבה הוא מבקש לקדם רגשות חיוביים. החוקרים שאלו אם המבנה הזה מתקיים גם בקרב רצים, איך שני סוגי הבריחה קשורים לתלות בפעילות גופנית ולרווחה סובייקטיבית, והאם לכל אחד מהם יש תרומה משלימה להסבר הקשר בין תלות לרווחה.

כדי לבדוק זאת גויסו 227 רצים סדירים מקבוצות של חובבי ריצה ברשתות חברתיות וגם דרך פוסט ממומן בפייסבוק: 115 נשים ו-112 גברים, בגיל ממוצע של 42.7, שרצו בממוצע כחמש שעות בשבוע. הם מילאו סקר מקוון שכלל סולם בריחה בן 14 פריטים שהותאם לריצה, סולם תלות בפעילות גופנית וסולם שביעות רצון מהחיים. מדובר במחקר חתך, שבו כל הנתונים נאספו בנקודת זמן אחת. ניתוחים סטטיסטיים בחנו את מבנה סולם הבריחה, את הקשרים בין המשתנים ואת התרומה של כל ממד בנפרד, תוך בקרה על מגדר, גיל וכמות ריצה.