סיכום בעברית של המאמר: "I Had it First": Teaching Young Children to Solve Problems Peacefully

תקציר הסיכום

"אני הייתי ראשון": ללמד ילדים צעירים לפתור בעיות בדרכי שלום

מבוא: ילדים קטנים שפותרים סכסוכים בעצמם

שתי ילדות בנות ארבע רבות על ספר תמונות. המורה מציעה שילכו ל"שולחן השלום", ועוד מעט הן חוזרות מחובקות ומודיעות שיקראו יחד, וכל אחת תחזיק בקצה אחד של הספר. בגן אחר ילדים בונים מקוביות כלי נשק ורצים בחדר בתפקיד לוחמי פשע. בעקבות דיון בכיתה הם קובעים שצעצועי הבנייה הם "צעצועי ישיבה", והבנייה נעשית רק על הרצפה או ליד שולחן. הכלל משפר את הבנייה ומפחית את השימוש במבנים...

מי שעבר בגן ילדים יודע שהצעצוע הכי מבוקש בחדר הוא תמיד זה שנמצא ביד של מישהו אחר. ריבים על תורות, על משאית או על ספר תמונות הם חלק בלתי נפרד מהיום בגן, ומורים לגיל הרך מדווחים שבשנים האחרונות יותר ילדים מגיעים אליו כועסים, תוקפניים או בלי הכלים החברתיים להסתדר עם אחרים. כשכל סכסוך נגמר בכך שהמורה נכנס לתפקיד השופט, הזמן שלו אוזל, האווירה בכיתה נפגעת, והילדים לא לומדים לפתור בעיות בעצמם. השאלה שמעסיקה את הכותבים היא אם ילדים בני שלוש וארבע, שעוד רחוקים מלהבין את נקודת המבט של האחר, באמת מסוגלים ללמוד תהליך מסודר של פתרון בעיות, ואיך מורים יכולים ללמד אותם אותו בצורה שמתאימה לגילם ולעולמם.

כדי לבדוק זאת הכותבים מציגים תהליך בן חמישה שלבים שנשען על גישות קיימות בתחום, ומראים איך מורים בכיתות אמיתיות מלמדים אותו באמצעות בובות, ספרי ילדים, משחקי תפקידים, סיפורים ומפגשי כיתה. הם מלווים את הדברים בתיאורי אירועים מכיתות של גיל הרך, וגם בנתונים שנאספו במסגרת פרויקט הכשרה רחב היקף למורים לגיל הרך בארצות הברית.