סיכום בעברית של המאמר: An empirical test of ‘put call parity’

תקציר הסיכום

בדיקה אמפירית של שוויון פוט-קול

מבוא

בשוק תחרותי אמורים שני צירופי נכסים שמניבים בעתיד תזרים מזומנים זהה להיות שווים גם היום. אם אחד הצירופים יקר מהאחר, אפשר לקנות את הזול, למכור את היקר ולהרוויח ללא סיכון. פעולה כזאת נקראת ארביטראז' (הרווחה מפער מחירים ללא סיכון). פעילות של ארביטראז'רים מגדילה את הביקוש לצירוף הזול ואת ההיצע של הצירוף היקר, ולכן המחירים אמורים להתכנס.

שוויון פוט-קול (Put Call Parity) הוא דוגמה מוכרת לעיקרון הזה. צירוף של אופציית מכר (פוט)...

אם שני צירופים של נכסים מבטיחים בדיוק את אותו תזרים מזומנים בעתיד, קשה להסביר למה אחד מהם יעלה היום יותר מהשני. אם זה קורה, כל משקיע חד עין יכול לקנות את הזול, למכור את היקר ולסגור רווח בלי לקחת סיכון. בעולם האופציות, הרעיון הזה מקבל ביטוי בשוויון פוט-קול (Put Call Parity), עיקרון שמופיע כמעט בכל ספר לימוד בנושא ושבמשך עשורים נבדק בשווקים שונים, לרוב בבורסות גדולות ומפותחות. אבל מה קורה בשוק קטן יחסית, שנפתח לתנועות הון מחו"ל ולמכשירים חדשים רק בשנים האחרונות, והמסחר באופציות בו התחיל רק ב־1992? השאלה המרכזית של המאמר היא האם השוויון מתקיים בשוק ההון הישראלי, והאם הפערים ממנו מסמנים הזדמנויות ארביטראז' של ממש. כדי לבדוק זאת אספו החוקרים נתונים יומיים על אופציות קנייה ומכירה על מדד ת"א 25 בכמה מחירי מימוש, מקרובים לכסף ועד רחוקים ממנו, לצד נתוני אג"ח ממשלתי ושערי המדד בחודשיים של מסחר. הם בנו משוואת רגרסיה שאמורה לשקף את השוויון, בדקו אם המקדמים שלה מתאימים לתיאוריה, ואז חישבו כמה היה אפשר להרוויח בפועל מצירופים של אופציות שונות, אחרי שהביאו בחשבון עמלות מסחר.