סיכום בעברית של המאמר: The Refoundation of Evidence Law

תקציר הסיכום

ייסוד מחדש של דיני הראיות

גל הביטול

בכל מערכת משפט שנשענת על המסורת האנגלו-אמריקנית קיימת מסגרת של כללים המסדירה קבלה, בחינה והערכה של ראיות. מעמדה של המסגרת הזאת בלתי ברור. איש כמעט אינו מציע לבטל את דיני החוזים או את המשפט הפלילי, אך רבים מצטרפים לטענתו הידועה של בנת'ם, שלפיה עקרונית יש לבטל את כללי הראיות. דיני הראיות הם גם תופעה אנגלו-אמריקנית ייחודית: ברוב מדינות אירופה היבשתית הקביעה העובדתית נשענת על היגיון, ניסיון ושכל ישר, ונותרו רק כללים מעטים, כגון...

כמעט בכל משפט השופט נדרש להכריע מה קרה בפועל, אף שהוא לא היה שם ואין לו יותר מפיסות מידע חלקיות: עדים שעלולים לטעות או לשקר, מסמכים חסרים ובדיקות שלא נעשו. כדי להתמודד עם המצב הזה, במשפט האנגלו-אמריקני התפתחה מסגרת עשירה של כללי ראיות, אך בעקבות ביקורת ארוכת שנים המסגרת הזאת מצטמצמת והולכת. הזרם הרווח סבור שמעבר לכמה חריגים שנועדו להגן על ערכים אחרים, הערכת הראיות היא עניין של שכל ישר והיגיון, ולכן אין סיבה להגביל את השופטים בחוק. לפי גישה זו, המשפט אמור להשאיר להם חופש כמעט מלא בשאלה כמה לסמוך על כל ראיה. אבל האם באמת אפשר להעריך את משקל הראיות בלי לבחור, במובלע, מי ישא בסיכון לטעות? המאמר שואל אם חופש ההוכחה הוא באמת התבוננות אובייקטיבית בעובדות, או שמתחת לפני השטח מסתתרות בו הכרעות ערכיות ופוליטיות שנמסרות לשיקול דעתו של כל שופט. החוקר בוחן את השאלה בכמה שלבים. הוא מנתח את ההנחות שעליהן נשענת הדוקטרינה המקובלת ואת הקשר בין משקל להסתברות, ומדגים את הטיעון בפרשות מפורסמות, כמו פרדוקס הנכנסים בלי כרטיס לרודיאו ופסקי דין על ביטוח ימי ועל בדיקות גנטיות. לאחר מכן הוא מנסה לגזור מהמשפט הקיים, ובעיקר מכללי נטל ההוכחה, את העקרונות שלפיהם הוא מחלק את הסיכון לטעות בין הצדדים, ובוחן אם אפשר לבנות עליהם מחדש את דיני הראיות במשפט הפלילי ובמשפט האזרחי.