סיכום בעברית של המאמר: Aristotle's Forms of Justice

תקציר הסיכום

צורות הצדק של אריסטו

צורות הצדק כדפוסים פורמליים

לפי אריסטו, צדק מתקן וצדק חלוקתי אינם אידיאלים מהותיים, כפי שהם מובנים כיום, אלא דפוסי סדר פורמליים הטבועים בפעולות גומלין בין בני אדם ובהסדרים המשפטיים המסדירים אותן. צדק מתקן הוא מבנה הסדר הפנימי של עסקאות, וצדק חלוקתי הוא מבנה הסדר הפנימי של חלוקות. יחד הם מבטאים את ההיגיון הטמון ביחסים בין יצורים חיצוניים זה לזה. אריסטו אינו עוסק בתוכן של הסדרים צודקים אלא בדפוסים המושגיים שהסדרים כאלה חייבים לגלם כדי...

כשמדברים היום על צדק, בדרך כלל מתכוונים לאידיאל מהותי: חברה שוויונית, חלוקה הוגנת של משאבים, פיצוי ראוי לנפגע. אריסטו, שהיה הראשון להבחין בין סוגים שונים של צדק, עסק בשאלה אחרת לגמרי. הוא לא שאל מהו הסדר הצודק, אלא באילו דפוסים מושגיים חייב הסדר משפטי לעמוד כדי שאפשר יהיה לראות בו צודק כלל. שני הדפוסים המוכרים ביותר בתורתו הם צדק מתקן, שמסדיר את המפגש הישיר בין מי שגרם נזק למי שסבל אותו, וצדק חלוקתי, שמסדיר את חלוקתם של משאבים בין חברי קבוצה. המאמר מתעכב על החשיבות של תפיסה פורמלית כזו, בעיקר כשהיא נמדדת מול הגישות שמכתיבות כיום את החשיבה על משפט, ובהן התועלתנות והפוזיטיביזם.

השאלה המרכזית היא האם אפשר לראות בצורות הצדק של אריסטו את ההיגיון הפנימי של המשפט, או שמא הן נוסחה ריקה מתוכן שאינה מוסיפה דבר על מה שהמחוקק כבר קבע. המחבר מנתח את דבריו של אריסטו בהגותו על הצדק ומשווה אותם לתפיסות תועלתניות של רציונליות משפטית, בוחן את הטענה המפורסמת של הנס קלזן בדבר ריקנותן, ולבסוף בודק האם אפשר להסביר את מהותו של המשפט הפרטי בעזרת תורת הגורמים של אריסטו עצמו.