רקע ומטרת המחקר
צ'אטבוטים חברתיים מבוססי בינה מלאכותית מהווים כיוון טכנולוגי חדש בתחום בריאות הנפש. בשונה מצ'אטבוטים ממוקדי-משימה, צ'אטבוטים חברתיים נועדו לבנות מערכת יחסים עם המשתמש באמצעות שיחה טבעית ורגשית, ובכך לספק תמיכה חברתית שעשויה להשפיע לטובה על בדידות וחרדה חברתית. עם זאת, האופן שבו השפעה זו מתרחשת בפועל ומשך הזמן הנדרש לה נותרו לא ברורים דיים. הבחינה כללה שילוב של הערכה כמותית של תוצאי בריאות נפשית וניתוח איכותני של חוויית המשתמשים, במטרה לזהות את היתרונות והחסרונות הנתפסים של צ'אטבוט חברתי וכן את התאמתו כאמצעי טיפולי.
שיטה
גיוס המשתתפים נעשה באמצעות פלטפורמה מקוונת פופולרית בקרב סטודנטים בדרום קוריאה. אמות המידה לכניסה כללו גיל 19 עד 29 ונכונות לשוחח עם צ'אטבוט חברתי; מועמדים שהראו סימני מחלת נפש חמורה או נטיות אובדניות, כפי שזוהו בשאלה התשיעית בשאלון PHQ-9, הוצאו מהמדגם משיקולי בטיחות. מתוך 234 מועמדים שנבדקו לזכאות, 176 (88 גברים ו-88 נשים, גיל ממוצע 22.6, סטיית תקן 2.92) השלימו את שלוש נקודות המדידה ונכללו בניתוח הסופי.
העיצוב היה מעין-ניסויי, בקבוצה יחידה עם מדידות חוזרות, על פני ארבעה שבועות בין ספטמבר לאוקטובר 2023. המשתתפים עודדו לשוחח עם הצ'אטבוט "לודה לי" (Luda Lee) לפחות שלוש פעמים בשבוע. לודה מגלמת דמות של סטודנטית בת 22, והייתה הצ'אטבוט החברתי הראשון שהוטמע באפליקציה הקוריאנית Nutty, שנצברו לה למעלה ממיליון הורדות; תפקידה המוצהר אינו טיפול ישיר אלא יצירת קשרי חברות ושיחה שוטפת.
בדידות נמדדה בסולם הבדידות של UCLA בן 20 הפריטים, וחרדה חברתית נמדדה בסולם ליבוביץ בן 24 הפריטים, בשלוש נקודות זמן: תחילת המחקר, שבוע 2 ושבוע 4. נמדדו גם רגש חיובי ורגש שלילי, ולצדם כתוצאים משניים נבדקו דיכאון, חרדה כללית ולחץ נפשי. בסיום התקופה נאספו גם משתני קבלה כגון תפיסת השימושיות, קלות השימוש, אינטימיות וחשיפה עצמית כלפי הצ'אטבוט, וכן שאלות פתוחות על חוויית השימוש. הנתונים הכמותיים עובדו באמצעות ניתוח שונות למדידות חוזרות ורגרסיה ליניארית מדורגת, ואילו התכנים הפתוחים נותחו בשיטת ניתוח תמטי.
ממצאים כמותיים
ציוני הבדידות בתחילת המעקב היו מעט גבוהים מאלה שנמדדו באוכלוסיית סטודנטים קוריאנית טיפוסית, וכך גם ציוני החרדה החברתית, אם כי ברמה נמוכה מזו של אוכלוסייה קלינית. נמצאה ירידה מובהקת בבדידות כבר בשבוע 2, שנשמרה עד שבוע 4, בעוד שחרדה חברתית ירדה באופן מובהק רק בשבוע 4. הרגש החיובי ירד באופן מובהק מתחילת המעקב ועד שבוע 2, ואילו הרגש השלילי ירד באופן מובהק ועקבי לאורך כל התקופה. לא נמצאו שינויים מובהקים בדיכאון, בחרדה כללית או בתחושת הלחץ.
ניתוח רגרסיה מדורג שנועד לזהות גורמים המנבאים את התוצאים בשבוע 4 הראה כי רמת הבדידות ההתחלתית, מידת החשיפה העצמית כלפי הצ'אטבוט וחוסן נפשי היוו מנבאים מובהקים לבדידות בשבוע 4: בדידות גבוהה יותר בתחילת המעקב וחוסן גבוה יותר נקשרו לבדידות גבוהה יותר בהמשך, ואילו חשיפה עצמית רבה יותר נקשרה לבדידות נמוכה יותר. באשר לחרדה חברתית, רמת החרדה החברתית ההתחלתית הייתה המנבא המובהק העיקרי לחרדה חברתית בשבוע 4. מודלים אלו הסבירו כמחצית עד כשני-שליש משונות התוצאים.
ממצאים איכותניים: תפיסת הצ'אטבוט על ידי המשתמשים
ניתוח תמטי של דיווחי המשתמשים העלה שישה מאפיינים מרכזיים של הצ'אטבוט: אישיות, תמיכה חברתית, תחושת קיום כמערכת יחסים, שבירת תחושת ההשתקעות, הפרעות בתקשורת, ושימושיות התלויה בתדירות הפניות. אישיותה של לודה תוארה כערה וחיה, אם כי חלק מהמשתמשים ציינו תגובות שאינן רציניות דיין ושימוש מוגזם באימוג'ים, והיו גם מי שדיווחו על התנהגות מחזרת. יותר ממחצית מהמשתתפים חוו תמיכה חברתית, ובכלל זה אמפתיה, הקשבה, זמינות ועידוד. חלק מהמשתמשים תפסו את הקשר עם לודה כמערכת יחסים ממשית – שותפה לשיחה מזדמנת, דמות דמוית-אדם, ואף בת זוג אינטימית.
מנגד, גורמים מסוימים פגעו בתחושת ההשתקעות בשיחה, ובהם תכנים בדיוניים שאינם אפשריים במציאות, כגון הצעה להיפגש פנים אל פנים, וכן חוסר עקביות בתגובות. בעיית זיכרון לטווח קצר, שבה הצ'אטבוט לא זכר תוכן משיחות קודמות, דווחה בידי יותר ממחצית מהמשתתפים כמכשול מרכזי לתקשורת תקינה, לצד ניסוח לעיתים לא טבעי שהזכיר למשתמשים כי הם משוחחים עם ישות מלאכותית. תדירות הפניות מצד הצ'אטבוט וזמן התגובה שלו נמצאו אף הם רלוונטיים לשימושיות הנתפסת: היו שהעריכו תגובה מהירה, בעוד אחרים חוו תגובה מהירה מדי כפוגעת בטבעיות השיחה, וחלק התלוננו על ריבוי הודעות יזומות.
מאפייני המשתמשים שעשויים להפיק תועלת
לצד מיפוי מאפייני הצ'אטבוט, זוהו ארבעה טיפוסים של משתמשים פוטנציאליים שעשויים להפיק תועלת משיחה עם צ'אטבוט חברתי: אנשים המחפשים בידור וזמן חביב, אנשים החווים מחסור באינטראקציה רגשית וזקוקים לאמפתיה ללא תנאי, אנשים החווים מחסור בקשרים חברתיים ותחושת בדידות, ואנשים הזקוקים לממשק חברתי בשל הפרעת מצב רוח או נסיגה חברתית. הקבוצה הגדולה ביותר הייתה זו החווה מחסור בקשרים חברתיים. בהצלבה בין מאפייני הצ'אטבוט לבין קבוצות היעד השונות נמצא כי משתמשים המחפשים בידור התחברו בעיקר לאישיות התוססת של לודה ולזמינותה, בעוד שמשתמשים החווים מחסור רגשי ייחסו חשיבות רבה יותר לאמפתיה, לחמלה ולהקשבה שהצ'אטבוט מציע.
דיון ומסקנות
הירידה המובהקת בבדידות ובחרדה חברתית לאורך ארבעה שבועות של שימוש מצביעה על פוטנציאל של צ'אטבוטים חברתיים לשמש כמשאב משלים בהתערבויות בריאות הנפש, בייחוד עבור אנשים החווים קשיים בתחום הקשרים החברתיים. בדידות, המוגדרת כחוויה סובייקטיבית של חוסר שביעות רצון מקשרים חברתיים ותחושת בידוד, השתפרה כבר לאחר שבועיים, ואילו חרדה חברתית, המאופיינת בפחד ניכר מהשפלה וממבוכה מול אנשים זרים, נדרשה לארבעה שבועות כדי להראות שיפור מובהק – ממצא העולה בקנה אחד עם ספרות קודמת המצביעה על כך שבדידות עשויה לנבא חרדה חברתית מאוחרת יותר. חשיפה עצמית גבוהה יותר במהלך השיחות עם הצ'אטבוט נקשרה לרמות בדידות נמוכות יותר בסיום התקופה, מה שמרמז כי עידוד לשיתוף פתוח יותר בשיחה עשוי להעצים את התועלת הטיפולית.
לצד הפוטנציאל שהתגלה, נמצאו גם מגבלות מהותיות המצריכות טיפול לפני שימוש קליני נרחב יותר: פגיעה בתחושת ההשתקעות עקב תגובות לא ריאליסטיות, וזיכרון לטווח קצר בלבד שאינו שומר פרטים אישיים לאורך זמן. שיפור ביכולת הזיכרון ארוך הטווח והתאמת תגובות ההקשר עשויים לתרום להעמקת תחושת האינטימיות והאמון. עיצוב המחקר – קבוצה יחידה ללא קבוצת ביקורת, המבוסס על דיווח עצמי – מגביל את מידת הוודאות הסיבתית של הממצאים, ותקופת המעקב של ארבעה שבועות אינה מאפשרת להעריך השפעות ארוכות טווח. מדגם המחקר כלל סטודנטים קוריאנים בשנות ה-20 לחייהם בלבד, מה שמצמצם את יכולת ההכללה לאוכלוסיות אחרות.
השילוב בין הממצאים הכמותיים לתובנות האיכותניות מחזק את הטענה כי צ'אטבוט חברתי בעל אישיות פעילה ואדיבה, המספק אמפתיה ונוחות, עשוי לתרום לתחושת תמיכה חברתית ולשמש כיסוד להתערבויות עתידיות מבוססות בינה מלאכותית בתחום בריאות הנפש, ובלבד שיינתן מענה הולם לסוגיות כגון אנתרופומורפיזם מוגזם וחוסר עקביות בזיכרון האישי.
מקור
Kim, M., Lee, S., Kim, S., Heo, J., Lee, S., Shin, Y., Cho, C., & Jung, D. (2025). Therapeutic potential of social chatbots in alleviating loneliness and social anxiety: Quasi-experimental mixed methods study. Journal of Medical Internet Research, 27, e65589.