מדיניות לשונית

מדיניות לשונית (Language Policy) היא מכלול ההחלטות הקובעות אילו שפות ישמשו בחברה, באילו תחומים ובאיזה מעמד. היא כוללת שלושה רבדים משלימים: תכנון מעמד, שעניינו הכרה רשמית ושימוש בשפה במוסדות, תכנון קורפוס, שעניינו עיצוב השפה עצמה באמצעות מילונים, תקינה וחידושי מילים, ותכנון רכישה, שעניינו הוראת השפה במערכת החינוך. היא אינה מתקיימת רק בחקיקה אלא גם באמונות של דוברים ובפרקטיקות היומיומיות שלהם, שלעתים נוגדות את ההכרזות הרשמיות.

מאמרים אקדמיים על מדיניות לשונית עוסקים ביחס בין ההצהרה הרשמית לבין המציאות הלשונית בשטח. חלק מן המחקר בוחן את מעמדן של שפות מיעוט ושפות ילידיות ואת מאמצי ההחייאה שלהן, וחלק אחר את תכנון הקורפוס ואת פעולתם של מוסדות תקינה לשוניים. בין המגמות העכשוויות נמצאות מדיניות כלפי שפות מהגרים, מעמדה של האנגלית כשפה בינלאומית בהשכלה הגבוהה, ושאלות מתודולוגיות של מיפוי נוף לשוני ושל מדידת יישום מדיניות.