זהות לאומית (National Identity) היא התחושה של השתייכות לאומה ושל שותפות גורל עם חבריה, והיא כוללת רכיבים של זיכרון היסטורי, שפה, סמלים, ערכים וגבולות המגדירים מי נכלל ומי נותר בחוץ. היא אינה נתון קבוע אלא נבנית ומתעצבת מחדש בתהליכי חינוך, שירות ציבורי, תקשורת וטקסים, ועשויה להשתנות בעקבות הגירה, משבר או סכסוך. אצל הפרט היא מתקיימת לצד זהויות נוספות, אתניות, דתיות, מקומיות ואזרחיות, ולעתים במתח עמן.
מאמרים אקדמיים על זהות לאומית עוסקים במדידתה ובהבחנה בין רכיביה, ובמיוחד בין גאווה והזדהות ובין עמדות של שלילת האחר. חלק מן המחקר בוחן את עיצובה במערכת החינוך ובתוכניות לימודים, וחלק אחר את זהותם של מהגרים ושל דור שני ואת זהותם של מיעוטים לאומיים. בין הסוגיות הנידונות נמצאות היחסים בין זהות לאומית לסולידריות ולנכונות לשלם מסים ולהתנדב, והשאלה כיצד משפיעים משברים ומלחמות על חוזקה.