מסוגלות עצמית

מסוגלות עצמית (Self-Efficacy) היא אמונתו של אדם ביכולתו לבצע בהצלחה פעולה מסוימת ולהשיג תוצאה רצויה, והיא ממוקדת במשימה ובהקשר ולא תכונה כללית. היא נבנית בעיקר מניסיון של התמודדות מוצלחת, וכן מצפייה באחרים דומים לו המצליחים, משכנוע של אנשים משמעותיים ומפרשנות של סימנים גופניים ורגשיים. היא משפיעה על הבחירה במשימות, על גודל המאמץ המושקע ועל ההתמדה אל מול קושי, ולכן שני אנשים בעלי יכולת דומה עשויים לפעול אחרת זה מזה בשל הבדל בה.

מאמרים אקדמיים על מסוגלות עצמית עוסקים בתפקידה בלמידה ובהישגים, ובקשר שבינה לבין מוטיבציה והתמדה. חלק מן המחקר בוחן מסוגלות עצמית של מורים ושל אנשי מקצוע ואת קשריה לשחיקה ולאיכות העבודה, וחלק אחר התנהגויות בריאות, היענות לטיפול והתמודדות עם מחלה. בין הסוגיות הנידונות נמצאות הגדרת רמת הספציפיות של המדידה, שכן שאלון כללי מדי מאבד את כוח הניבוי, והאבחנה בינה לבין מושגים קרובים כמו הערכה עצמית ותחושת שליטה.