סיכום בעברית של המאמר: The Coach-Athlete Relationship: A Tripartite Efficacy Perspective

יחסי מאמן-ספורטאי: נקודת מבט תלת-חלקית על אמונות מסוגלות

בשולי מסלול ריצה או בריכה, רגע לפני התחרות, מתנהלת לא פעם שיחה קצרה בין מאמן לספורטאית. מה שנאמר בה חשוב, אבל חשוב לא פחות מה שמסתתר מאחוריה: מה כל אחד מהשניים חושב על היכולת של עצמו, מה הוא חושב על היכולת של האחר, ומה הוא מנחש שהאחר חושב עליו. אלה סוגי ביטחון שונים, והם פועלים בו זמנית בכל קשר אימון.

על פי המודל התלת-חלקי של Lent ו-López, מערכות יחסים קרובות אינן נשענות רק על מסוגלות עצמית, כלומר על הביטחון של אדם ביכולתו לבצע משימות מסוימות. מתפתחות בהן עוד שתי אמונות. הראשונה היא מסוגלות כלפי האחר, האמונה ביכולתו של בן הזוג. השנייה היא מסוגלות עצמית מוסקת מהיחסים (RISE), מעין מטא-תפיסה: עד כמה אני סבור שבן הזוג מאמין ביכולותיי. לפי המודל, שתי האמונות האלה משמשות מקור מידע למסוגלות העצמית, ובנוסף משפיעות על תפקוד הזוג. המודל נבדק בזוגות רומנטיים, בזוגות טניס צעירים ואפילו ברוכב ובסוס שלו, אך לא ביחסי מאמן-ספורטאי.

יחסים אלה הם זוג מובחן, שבו לכל צד תפקיד אחר ויש יחסי כוח היררכיים. החוקרים שאלו מהם הגורמים המקדימים של שלוש האמונות בזוגות מאמן-ספורטאי ברמה עילית, ומהן תוצאותיהן, הן בתוך כל אדם והן בקשר ביניהם. הם בחנו זאת מנקודת מבט קונסטרוקציוניסטית חברתית, דרך מילותיהם של המשתתפים.

בשלב האיסוף רואיינו שישה ספורטאים ברמה בינלאומית, בני 22.5 בממוצע, ומאמניהם, בני 42 בממוצע, מענפי הטניס, הטריאתלון, האתלטיקה, ההחלקה האמנותית והסקלטון. הזוגות עבדו יחד כ-3.5 שנים בממוצע, וכ-10 שעות בשבוע. הגיוס נעשה דרך התאחדויות ספורט בבריטניה, וכל אחד מחברי הזוג רואיין בנפרד בראיון חצי-מובנה. המשתתפים נשאלו על "ביטחון" ולא על "מסוגלות", כדי להימנע ממונח מקצועי. תחילה הם פירטו את המיומנויות הנדרשות מהם ומן האחר, טכניות, פסיכולוגיות ויחסיות. אחר כך נשאלו על כל אחת משלוש האמונות: איך נראה הביטחון, ממה הוא נובע ומה הוא גורר אחריו.

את התמלילים ניתחו החוקרים בניתוח תוכן, הן לפי המודל התיאורטי והן באופן פתוח כשהחומר לא התאים לו. לשם אמינות, המשתתפים אישרו את התמלילים ואת הממצאים, וקידוד עצמאי של חלק מהראיונות נבדק מול חוקרים נוספים.