סיכום בעברית של המאמר: The Role of Self-efficacy in Recovery from Serious Psychiatric Disabilities: A Qualitative Study with Fifteen Psychiatric Survivors

תפקידה של המסוגלות העצמית בהחלמה ממוגבלויות פסיכיאטריות קשות: מחקר איכותני עם חמישה-עשר שורדי פסיכיאטריה

במשך שנים רבות נחשבו מחלות נפש קשות כמו סכיזופרניה, הפרעה דו-קוטבית ודיכאון מז'ורי למצבים כרוניים שאפשר לכל היותר לייצב. היום ברור שרבים מהאנשים שאובחנו בהן מצליחים להחלים ולחיות בקהילה חיים מלאים, אבל השאלה מה בדיוק מאפשר את ההחלמה הזאת, ומה יכולים אנשי מקצוע לעשות כדי לקדם אותה, רחוקה מלהיות פתורה. התשובות הרגילות מתמקדות בתרופות, בהפחתת תסמינים ובמניעת אשפוזים, אבל מי שעבר את הדרך בעצמו מספר לעתים קרובות סיפור אחר, שבו מרכז הכובד הוא דווקא האופן שבו אדם תופס את עצמו.

המאמר נשען על עדויותיהם של חמישה-עשר אנשים שאובחנו במוגבלות פסיכיאטרית קשה, החלימו, וכיום הם עצמם מעניקים שירותי תמיכה, ייעוץ וסנגור לאנשים אחרים עם מחלות נפש. בזכות שני התפקידים האלה יש להם מבט ייחודי: הם מכירים את ההחלמה גם מבפנים וגם מהצד של מי שמנסה לעזור לאחרים להגיע אליה. בראיונות עומק ארוכים הם סיפרו על האנשים והחוויות שקידמו אותם, על המכשולים שבלמו אותם, ועל הדרך שבה השתנתה תפיסתם את עצמם לאורך השנים.

השאלה המרכזית היא אם תיאוריית המסוגלות העצמית של אלברט בנדורה, הרעיון שאמונתו של אדם ביכולתו משפיעה על מה שהוא מעז לנסות ועל מה שהוא משיג, יכולה להסביר את סיפורי ההחלמה האלה ולשמש מדריך מעשי לעובדים סוציאליים ולאנשי מקצוע אחרים בבריאות הנפש. הראיונות נותחו בשיטת התיאוריה המעוגנת בשדה, ואחר כך נקראו שוב דרך עדשת התיאוריה וארבעת המקורות שמהם, לפיה, נבנית תחושת מסוגלות: עידוד מאחרים, צפייה באנשים דומים שמצליחים, התנסות אישית בהצלחה, ומצב רגשי וגופני.

בדרך עולות שאלות שנוגעות ללב העבודה הטיפולית: היכן עובר הגבול בין הגנה על מטופל לבין פטרנליזם, מה מקומם של היחסים האישיים בין מטפל למטופל לעומת שיטות הטיפול עצמן, ומה המשמעות של זכות הבחירה כשמדובר בתרופות פסיכיאטריות. הסיפורים האישיים, מהפסיכיאטרית שהציעה למטופלת "לשאול" את אמונתה בה ועד המתמחה שחזר ללימודים אחרי אשפוז ארוך, מעניקים לשאלות האלה פנים אנושיות.