הפרעת דחק פוסט-טראומטית

הפרעת דחק פוסט-טראומטית (Post-Traumatic Stress Disorder) היא מצב קליני המתפתח בחלק מן האנשים לאחר חשיפה לאירוע מאיים, ומתבטא בחדירה חוזרת של זיכרונות ותמונות, בהימנעות מתזכורות, בשינוי שלילי במחשבות וברגשות ובעוררות יתר. התסמינים נמשכים מעבר לתקופת ההסתגלות הראשונית ופוגעים בתפקוד היומיומי, לעתים שנים לאחר האירוע. המצב מופיע פעמים רבות לצד דיכאון, חרדה ושימוש בחומרים, ומושפע מגורמים שקדמו לאירוע, מחומרתו ומן התמיכה שהתקבלה אחריו.

מאמרים אקדמיים על הפרעת דחק פוסט-טראומטית עוסקים בגורמי הסיכון וההגנה, במנגנוני הזיכרון והוויסות שבבסיסה ובמסלולי ההתפתחות שלה לאורך זמן. חלק מן המחקר בוחן אוכלוסיות ספציפיות כמו לוחמים, פליטים, נפגעי אלימות ואנשי מקצועות החירום, וחלק אחר משווה בין פרוטוקולים טיפוליים ובודק נשירה מטיפול. בין הסוגיות הנידונות נמצאות ההגדרה המשתנה של האבחנה, מקומה של טראומה מתמשכת בתוכה, והשאלה כיצד מודדים תסמינים בהקשרים תרבותיים שונים.