סיכום בעברית של המאמר: Perceptions of the Absence and Reintegration of a Prisoner of War Father from the Perspective of His Children as Adults

סיכום בעברית בהיקף 1,402 מילים של המאמר:

Ben-Asher, S., & Shalev, R. (2015). Perceptions of the absence and reintegration of a prisoner of war father from the perspective of his children as adults. Journal of Child & Adolescent Trauma, 8(4), 265–276.

לרכישת הסיכום

מחיר הסיכום: ₪16

זוהי כתובת המייל אליה יישלח הסיכום ולכן חשוב להזין כתובת מייל תקינה ונכונה

תקציר הסיכום

תפיסות של היעדרותו ושל שילובו מחדש של אב שבוי מלחמה בעיני ילדיו הבוגרים

רקע: שבי, אובדן עמום ואב "נוכח נעדר"

החברה מתייחסת לשבויי מלחמה כאל חיילים הראויים להגנה משפטית: כללי היחס אליהם נוסחו באמנת האג השנייה ב-1899 ונכללו באמנות ג'נבה ב-1949. הספרות עסקה זמן רב בסיפורי השבויים ובהיבטים המדיניים של שחרורם, ורק בשלושים השנים האחרונות החל המחקר להתעניין במשפחותיהם. משפחת השבוי תוארה כ"משפחה בהמתנה" שנעה בין תקווה ליאוש. האב נוכח נעדר: הוא חלק מהמשפחה, אך בחיי היום־יום אינו שם. פאולין בוס...

מה קורה לילד כשאביו נעלם לשנים, ולא ברור אם ישוב? משפחות של שבויי מלחמה חיות בין תקווה לחשש: האב נוכח בבית בזיכרון, בתמונות ובשיחות, אך נעדר מחיי היום־יום. מצב זה, שאין בו הלוויה, שבעה או סגירת מעגל, מעורר שאלות על אבל, על אובדן ועל היכולת להמשיך לחיות. גם כשהאב שב, לא תמיד ברור אם ההיעדרות באמת הסתיימה. הדבר חשוב במיוחד בישראל, שבה שבויים ומשפחותיהם הפכו לסמל לאומי, וילדיהם גדלו בצל הדימוי של גיבורי המדינה.

שאלת המחקר המרכזית היא איך ילדים של שבויי מלחמה, כשהם כבר בוגרים, נזכרים בתקופה שבה אביהם נעדר ובשובו הביתה, והאם לתקופה זו הייתה השפעה ארוכת טווח על חייהם, על זהותם ועל בחירותיהם. החוקרים ראיינו ילדים של שבויים ישראלים שנפלו בשבי המצרי בשנים 1969 עד 1973, כארבעה עשורים לאחר שחרור אבותיהם. הם השתמשו בראיונות אישיים ובקבוצות מיקוד, וניתחו את הסיפורים באמצעות תיאוריות של אובדן עמום ושל אבל.