סיכום בעברית של המאמר: Women of the Arab Spring: A Conversation with Esraa Abdel Fattah and Lina Ben Mhenni

נשות האביב הערבי: שיחה עם אסראא עבד אל־פתאח ולינה בן מהני

בחורף 2011 מילאו נשים את הרחובות ואת הכיכרות של קהיר ושל תוניס. הן הפגינו בחזית, טיפלו בפצועים, תיעדו את הדיכוי ברשתות החברתיות ושברו את חומת השתיקה שהמשטרים ניסו להטיל. התמונות שלהן הפכו לאחד מסמלי האביב הערבי, ונראה היה שהן מבשרות גם על שינוי עמוק במקומן של נשים בחברה ובפוליטיקה של העולם הערבי. אבל מהפכה אינה מסתיימת ביום שבו נופל השליט, והשאלה מה קורה לנשים שהשתתפו בה, כשמתחיל המאבק על הבחירות, על החוקה ועל דמותה של המדינה החדשה, היא שאלה פתוחה.

ג'ניפר פדרסן ומונליזה סליב בחרו לא לנתח את האירועים מבחוץ, אלא לתת את הבמה לשתיים מהנשים שהיו בלב המהפכות. אסראא עבד אל־פתאח המצרית, שזכתה לכינוי "נערת הפייסבוק" אחרי שארגנה ב־2008 שביתה ברשת ונעצרה, ולינה בן מהני התוניסאית, בלוגרית ומרצה לבלשנות שדיווחה מכל רחבי המדינה בזמן שרוב העיתונאים שתקו. שתיהן היו מועמדות לפרס נובל לשלום לשנת 2011, ושתיהן המשיכו לפעול גם אחרי הפלת מובארק ובן עלי.

במשך שבעה חודשים, בין יוני לדצמבר 2012, התנהלה השיחה עם השתיים בדואר אלקטרוני ובצ'אט. הן נשאלו על החוויות שלהן מימי המחאה, על מה שהן רואות כהישגים ועל הלקחים שלמדו, על מה שעלה בגורלן של זכויות הנשים מאז נפילת המשטרים ועל מקומן של זכויות אלה בוויכוח על עתיד החברה. השיחה עוסקת גם בעלייתן של המפלגות האסלאמיסטיות, בניסוח החוקות החדשות, ביחס של כוחות הביטחון לנשים, במחיר האישי של פעילות בשם מלא ובחשיפה בינלאומית, ובשאלה מה יכולים ממשלות, ארגונים ועיתונאים מחוץ לעולם הערבי לעשות.

השאלה שבמרכז הדברים פשוטה לניסוח וקשה לתשובה: מה נשאר לנשים מהמהפכה שבה לקחו חלק כה בולט? הקולות של שתי פעילות, ממדינות שכנות שעברו שתיהן מהפכה אך ממסורות שונות של מעמד האישה, מאפשרים להתבונן בשאלה הזאת מקרוב, דרך עיניהן של מי שעמדו בחזית.