סיכום בעברית של המאמר: Why Is Identity Achievement So Elusive?

מדוע הישג זהות חמקמק כל כך?

אחת המשימות הגדולות של הצעירים היא לגבש תחושה של מי הם: אילו ערכים מנחים אותם, לאן הם רוצים להגיע ולמה הם מתחייבים. התיאוריה הפסיכולוגית הקלאסית על התפתחות הזהות רואה בכך את משימת הליבה של גיל ההתבגרות, והמודל שנבנה על בסיסה מבחין בין ארבעה מצבים אפשריים. יש מי שחקרו ובחרו, יש מי שמתחייבים בלי לחקור ומאמצים את מה שקיבלו מהבית, יש מי שנמצאים באמצע החיפוש, ויש מי שאינם מחפשים כלל.
אפשר היה לצפות שבסוף שנות הלימודים, כשהצעירים עומדים על סף החיים הבוגרים, רובם כבר יגיעו אל הצד של מי שבחנו אפשרויות והחליטו. אבל כמעט ארבעה עשורים של מחקר שבו נבדקו מצבי הזהות מעלים תמונה מסובכת יותר. בחלק גדול מהמחקרים, בעיקר במדינות מערביות, נמצא שרבים מאוד נשארים בלי זהות שנבנתה בבחירה אישית. התופעה מעוררת תהייה, כי קיימות עדויות רבות לכך שמי שהגיע לזהות מגובשת מתפקד טוב יותר בתחומים רבים, וגם לכך שאפשר להגיע אליה לא רק בגיל ההתבגרות.
אז מדוע זה כל כך נדיר? האם הגיל מרחיק אנשים משינוי, האם זהות מגובשת פשוט אינה מתאימה לאורח החיים של מבוגרים, או שמא יש גורמים באישיות ובסביבה שעוזרים לאחדים להמשיך להשתנות ומונעים זאת מאחרים?
כדי לענות על כך נעשתה סקירה של ספרות המחקר. תחילה נאספו כל המחקרים האורכיים שעקבו אחר אותם צעירים לאורך שנים, וכן מטא־אנליזה של מחקרים רוחביים שהשוו קבוצות גיל. אחר כך הושוו הממצאים לתיאוריות מקבילות בפסיכולוגיה על התפתחות התודעה, החשיבה המוסרית והאגו. לאחר מכן נבחנו מחקרים על מה שאפשר לראות כיתרון של זהות מגובשת ועל האפשרות להגיע אליה גם אחרי גיל ההתבגרות. ולבסוף נבדקו מחקרים על הגורמים האישיים וההקשריים הקשורים למעבר בין המצבים, בשילוב הנחות על האופן שבו אנשים מתמודדים עם אירועים שמערערים את תחושת העצמי, כמו אירועי חיים מלחיצים, עבודה, משפחה ואורחות חיים שונים.
מאחורי השאלה על הזהות מסתתרת שאלה כללית יותר: מדוע בני אדם נוטים לבחור במה שמוכר ובטוח, ומה נדרש כדי לצאת מכך ולבנות משהו חדש?