סיכום המאמר: The Radicalization of Homegrown Jihadists: A Review of Theoretical Models and Social Psychological Evidence באתר סיכום

סיכום בעברית בהיקף 1,357 מילים של המאמר:

King, M., & Taylor, D. M. (2011). The radicalization of homegrown jihadists: A review of theoretical models and social psychological evidence. Terrorism and Political Violence, 23(4), 602–622. https://doi.org/10.1080/09546553.2011.587064

לרכישת הסיכום

מחיר הסיכום: ₪16

הקצנתם של ג'יהאדיסטים מקומיים: סקירה של מודלים תיאורטיים ושל עדויות מן הפסיכולוגיה החברתית

בבית הספר הוא היה ליצן הכיתה. המורים אהבו אותו, החברים צחקו מהבדיחות שלו, והמשפחה זכרה ילד שעשה הכול כדי למשוך תשומת לב. כמה שנים אחר כך הודה זכריה עמארה, צעיר קנדי, בהקמת מחנה אימונים לטרור ובקניית שלושה טונות של דשן שנועדו לפיגועים בעיר שבה גדל. מה קורה לאדם בדרך מן הכיתה אל המעבדה לייצור פצצות?

השאלה הזאת אינה תיאורטית. ברוב תוכניות הטרור הג'יהאדיסטי שנחשפו במערב בעשור הראשון של המאה העשרים ואחת לא היו מעורבים מחבלים שהגיעו מבחוץ, אלא צעירים שנולדו וגדלו באותן מדינות שאותן ביקשו לתקוף. המונח "הקצנה" הפך למילת מפתח בדוחות ממשלתיים, בכותרות העיתונים ובמחקר האקדמי, ותיאוריות רבות מתיימרות לתאר את שלביה בדיוק רב. אבל עד כמה הידע הזה מבוסס? מתברר שעל הפסיכולוגיה של מי שעוברים הקצנה יש מעט מאוד נתונים, ושהמודלים המוכרים כמעט אינם מתייחסים זה לזה.

מייקל קינג ודונלד טיילור, פסיכולוגים מאוניברסיטת מקגיל, מעמידים זה מול זה חמישה מודלים מרכזיים של הקצנת ג'יהאדיסטים מקומיים: גרם המדרגות לטרור, המסלול בן ארבעת השלבים, התיאוריה על הצטרפות לקבוצות קיצוניות שצמחה ממחקר בתנועה אסלאמית בבריטניה, המודל של אגף המודיעין במשטרת ניו יורק, והמודל המתאר את ההקצנה כמשחק גומלין בין זעם מוסרי, פרשנות של העולם, חוויות אישיות ורשתות חברתיות. השאלה המנחה היא מה משותף למודלים ובמה הם חלוקים, ואילו מן ההנחות שבבסיסם עומדות במבחן העדויות האמפיריות.

כדי לבחון זאת נעזרים החוקרים בממצאים ממחקר הטרור ובעיקר מן הפסיכולוגיה החברתית: מחקרים על תחושות קיפוח ועל פעולה קולקטיבית, על אפליה ועל זהות כפולה של בני מהגרים, על התגובה האנושית לאי ודאות, ואפילו מבט מחודש על ניסוי הכלא המפורסם של סטנפורד. הם בוחנים גם את מקומם של ארגוני הטרור הגדולים לעומת קבוצות חברים עצמאיות ואת תפקידו של האינטרנט. ברקע עומדת שאלה מעשית ודחופה: על אילו הנחות נשענות מדיניות ואסטרטגיות למניעת טרור, ומה אפשר בכלל לדעת על תהליך שקשה כל כך לעקוב אחריו ועל אנשים שכמעט אי אפשר לראיין.

טעימה מתוך הסיכום

מבוא

זכריה עמארה תואר בידי משפחתו כליצן הכיתה שהמורים אהבו. ב־2009 הודה בגיוס אנשים, בהקמת מחנה אימונים לטרור, בבניית מנגנון הפעלה מרחוק ובקניית שלושה טונות של דשן לצורך פיגועים בקנדה. בין שתי התקופות עבר את התמורה המכונה הקצנה. תיאוריות רבות מתארות את שלבי התהליך, אך על הפסיכולוגיה של מי שמקצינים יש מעט מאוד נתונים אמפיריים.