סיכום בעברית של המאמר: Processing Differences for Anaphoric and Cataphoric Pronouns: Implications for Theories of Discourse Processing

הבדלים בעיבוד כינויי גוף אנפוריים וקטפוריים: השלכות על תיאוריות של עיבוד שיח

כשאנחנו קוראים את המשפט "אחרי שטד הגיע למסיבה, הוא החליט מהר מאוד ללכת", איננו מתלבטים לרגע מי זה "הוא". אבל מה קורה כשהסדר מתהפך: "אחרי שהוא הגיע למסיבה, טד החליט מהר מאוד ללכת"? כאן הכינוי מופיע לפני האדם שהוא מתייחס אליו, והקורא נדרש להחזיק בראשו "הוא" שעדיין אין לו זהות, עד שהשם מגיע. בבלשנות קוראים לכינוי מהסוג הראשון אנפורי, ולשני קטפורי.

כינויים אנפוריים נחקרו בהרחבה במשך עשרות שנים, אבל אחיהם הקטפוריים, הנדירים יותר, זכו לתשומת לב מועטה, ואיש לא השווה ביניהם ישירות. השאלה מעניינת יותר משנדמה, משום שתיאוריות מרכזיות על האופן שבו אנחנו מבינים שיח צופות כאן תחזיות סותרות. לפי גישה אחת, משפט שבו הכינוי קודם לשם חורג מהאופן הרגיל שבו משתמשים בכינויים ובשמות, ולכן אמור להיות קשה יותר לעיבוד. לפי גישה אחרת, כינוי שמופיע בלי שיודעים למי הוא מתייחס מעורר ציפייה חזקה שהדמות תוזכר שוב, וציפייה כזאת אמורה דווקא להקל על הקורא. ויש גם ממצאים שמרמזים ששני סוגי הכינויים מעובדים בעצם באותו אופן.

כדי להכריע בין האפשרויות נערכו שני ניסויים עם סטודנטים מאוניברסיטת אוקלהומה סטייט. בראשון קראו המשתתפים על מסך מחשב, קטע אחר קטע, משפטים שבהם הכינוי והשם הופיעו בסדר זה או בסדר ההפוך, ונמדד הזמן שנדרש להם לקרוא כל קטע. כדי לבחון מה קורה כשהחיבור בין הכינוי לשם בלתי אפשרי, בחלק מהמשפטים השם והכינוי לא התאימו במין, כמו "אחרי שסו הגיעה למסיבה, הוא החליט ללכת". בניסוי השני קיבלה קבוצה אחרת את אותם משפטים בשאלון, ונשאלה פשוט אם שתי המילים המודגשות מתייחסות לאותו אדם ועד כמה המשיבים בטוחים בתשובתם.

מאחורי ההבדלים של אלפיות שנייה בזמני הקריאה מסתתרת שאלה רחבה: איך המוח מחבר בין מילים שמתייחסות לאותה ישות, באיזה שלב הוא משתמש במידע כמו מין דקדוקי, ועד כמה הציפיות שלנו לגבי מה שיבוא משפיעות על ההבנה.