סיכום בעברית של המאמר: Palestinian-Israeli single mothers accord motherhood a new meaning ‘I would like to teach my children a new way of life … I’m responsible for them now’

אימהות חד־הוריות פלסטיניות בישראל מעניקות לאימהות משמעות חדשה: "אני רוצה ללמד את הילדים שלי דרך חיים חדשה... אני אחראית להם עכשיו"

בשלושת העשורים האחרונים עוברת החברה הפלסטינית בישראל שינויים מהירים: נשים לומדות יותר, יוצאות לעבוד יותר, יולדות פחות ילדים, וגם מתגרשות יותר. כמעט בראש אחת מכל עשר משפחות פלסטיניות בישראל עומדת היום אם יחידה, גרושה או אלמנה. מאחורי המספר הזה מסתתרת מציאות מורכבת. אישה שנשארת לבד עם ילדיה בחברה פטריארכלית וקולקטיביסטית חוזרת לרוב לבית הוריה, או נשארת בבית משפחת בעלה המנוח, ושם התמיכה הכלכלית והרגשית של המשפחה באה יחד עם עין פקוחה על כל צעד שלה: לאן היא יוצאת, מי מבקר אותה, ואיך היא מגדלת את ילדיה.

המאמר של טל מלר שואל מה קורה לאימהות במצב כזה. האם אם יחידה, שמעמדה נתפס כנחות והמשפחה המורחבת מפקחת עליה, יכולה לגדל את ילדיה כפי שהיא רוצה? כיצד היא מפרשת את תפקידה כאם, ובאיזו מידה האימהות מאפשרת לה אוטונומיה במשפחה ובקהילה? ואולי השאלה המעניינת מכולן: האם כל האימהות החד־הוריות הפלסטיניות חוות את המצב באותה דרך, או שהשכלה, מצב כלכלי, דת ומקום מגורים יוצרים ביניהן הבדלים עמוקים?

כדי לבחון זאת נערכו בשנים 2007 עד 2011 ראיונות עומק ארוכים עם 24 נשים פלסטיניות אזרחיות ישראל, מוסלמיות ונוצריות, גרושות, פרודות ואלמנות, בנות 30 עד 45, מכפרים קטנים בפריפריה ומערים. בין המרואיינות יש מנקות שלא סיימו בית ספר יסודי, מורות ומזכירות, וגם מרצות ומטפלות משפחתיות בעלות תואר שני. הראיונות נערכו בעברית בידי מראיינת יהודייה, והמפגש הזה העלה שאלות לא פשוטות על יחסי כוח, אמון ושפה.

הניתוח נשען על גישה אינטרסקציונלית, הבוחנת כיצד מגדר, לאום, מעמד והשכלה מצטלבים זה בזה, ועל הוויכוח המחקרי בין "אימהות אינטנסיבית", שבה האם מקריבה הכול למען הילדים, לבין "אימהות נרחבת", שבה האם אחראית לילדיה אך שומרת זמן גם לעצמה. הוא גם מתמודד עם תפיסה מקובלת של העצמי במשפחה הערבית, שלפיה האדם רואה את עצמו קודם כול כחלק מהקבוצה. מאחורי סיפוריהן של הנשים, על שיעורים פרטיים, על שעת החזרה הביתה של בת מתבגרת ועל גיל הנישואים הרצוי, נפרשת שאלה רחבה יותר: איך נראים שינוי ושימור בחברה הנמצאת בעיצומו של מעבר.