Nakamura, J. S., Shiba, K., Shi, B., Leong, R. S., VanderWeele, T. J., & Kim, E. S. (2025). How is volunteering associated with reduced mortality? A mediator-wide approach. Health Psychology, 44(5), 518.
בעידן שבו אחד מכל חמישה אמריקאים צפוי להיות מעל גיל 65 עד שנת 2030, עולות שאלות קריטיות לגבי דרכים לשיפור הבריאות והארכת החיים של בני הגיל השלישי. בעוד מרבית מאמצי הבריאות הציבורית מתמקדים בצמצום גורמי סיכון, מתגבש מחקר המצביע על כך שנכסים בריאותיים ניתנים לשינוי — כמו תחושת מטרה, תמיכה חברתית והתנדבות — עשויים לתרום...
כשהחיים מתארכים אך הבריאות מתערערת, והעולם נאבק להתמודד עם הזדקנות האוכלוסייה, מתחדדת השאלה מה יכול לשפר את איכות החיים ולתרום לאריכות ימים. ההתנדבות, מעשה הנעשה מתוך רצון חופשי וללא תמורה כספית, נתפסת לרוב כתרומה לזולת, אך מה אם היא גם מפתח לבריאותו של האדם המתנדב עצמו? בעשור האחרון צבר הרעיון הזה תאוצה: יותר ויותר חוקרים מצביעים על כך שפעילות התנדבותית עשויה להיות קשורה להפחתת סיכון לתמותה בגיל המבוגר. מדובר בתופעה מסקרנת במיוחד, משום שהיא משיקה לא רק לתחום הבריאות, אלא גם לפסיכולוגיה, לסוציולוגיה ולמדיניות ציבורית.
אבל כיצד בדיוק קורה הקסם הזה? מה גורם להתנדבות להשפיע כך על הבריאות? האם מדובר בשיפור בתפקוד הגופני? אולי דווקא בהפחתת מצוקה נפשית? או שמא מדובר בהשפעות החברתיות של ההתנדבות, כמו קשרים בינאישיים משמעותיים יותר? כדי לפצח את התעלומה הזו, יצאו החוקרים למסע מדעי שאפתני. הם גייסו נתונים מאלפי משתתפים מבוגרים במסגרת מחקר ארוך שנים בארצות הברית, ניתחו עשרות מדדים אפשריים ויישמו שיטות מתקדמות של ניתוח סיבתי כדי לזהות את המנגנונים החבויים שבין ההתנדבות לבין הסיכון לתמותה.
מה הם גילו? אילו כיוונים הבטיחו ומי מהם התבררו כדרך ללא מוצא? התשובות ממתינות בין שורות המחקר.
