סיכום בעברית של המאמר: Ethnonationalism and the Foreign Policy of Nation-States

אתנו־לאומיות ומדיניות החוץ של מדינות לאום

אנחנו רגילים לומר "מדינת לאום" כאילו מדובר בדבר אחד. אבל הצירוף מחבר בין שני דברים שונים מאוד: מדינה, כלומר מערכת של מוסדות, צבא, גבולות וחוקים, ואומה, כלומר קהילה שמאמינה במוצא משותף, נושאת זיכרונות ומיתוסים ורואה בפיסת אדמה מסוימת את מולדתה. לפעמים השניים מושכים לאותו כיוון. לפעמים לא. מה קורה כששיקולי ביטחון קרים אומרים דבר אחד, והזיכרון ההיסטורי של העם אומר דבר אחר?

בשנות התשעים, כשמזרח אירופה התפרק והתמלא שוב באומות "ישנות־חדשות", נעשה ברור שהלאומיות לא נעלמה עם הגלובליזציה, הסחר והטלוויזיה הבינלאומית. ובכל זאת, תחום היחסים הבינלאומיים התקשה לומר משהו שיטתי על האופן שבו הלאומיות משפיעה על מה שמדינות עושות מחוץ לגבולותיהן. המאמר של שמואל סנדלר, חוקר יחסים בינלאומיים מאוניברסיטת בר־אילן, יוצא מהפער הזה ושואל: מהי ההשפעה המשולבת של האומה ושל המדינה על עיצוב מדיניות החוץ?

כדי לענות על השאלה סנדלר עושה שלושה דברים. תחילה הוא סוקר את התאוריות המרכזיות בתחום, מהריאליזם של אחרי מלחמת העולם השנייה, דרך הגישה הביהביוריסטית ועד אסכולת "הפוליטיקה העולמית" והגישות שהחזירו את המדינה למרכז המחקר, ובודק מה מקומה של האומה בכל אחת מהן. אחר כך הוא חוזר אל ההיסטוריה ומתחקה אחר הדרכים הנפרדות שבהן נולדו המדינה הטריטוריאלית והאומה האתנית באירופה, משלום וסטפליה ועד הסדר ורסאי. לבסוף הוא מנסה לבנות מסגרת לניתוח מדיניות חוץ, שנשענת על דוגמאות ממקומות רבים: גרמניה של ביסמרק ושל הקיסר, צרפת ואלג'יריה, יוגוסלביה ולבנון, עיראק, איראן של השאה, וגם ישראל שלאחר מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים.

על הדרך עולות שאלות שנוגעות ישירות לשפה שבה מדברים על פוליטיקה: של מי בעצם "האינטרס הלאומי"? האם "ביטחון לאומי" הוא אותו דבר בעיני מי שמחשב עלות ותועלת ובעיני מי שרואה את עצמו שליח של היסטוריה? ומה ההבדל בין טריטוריה לבין אדמה?