סיכום בעברית של המאמר: Click a Donor: Viking masculinity on the line

תורם בקליק: גבריות ויקינגית ברשת

פעם תרומת זרע הייתה עניין חסוי ושקט: רופא בחר תורם אנונימי, והמטופלת כמעט לא ידעה עליו דבר. היום, בארצות הברית לפחות, מדובר בשוק לכל דבר. לקוחות גולשים לאתרים, מעיינים בפרופילים, קוראים מה התורם אוהב לעשות בשעות הפנאי ואיך הוא מתאר את ילדותו, ובוחרים בלחיצת עכבר. ואם יש שוק, יש גם מותגים, סיסמאות ופרסומות.

אחד המקרים המעניינים בשוק הזה הוא בנק זרע דני, מהגדולים בעולם, שפתח משרד בלב מנהטן ומוכר ללקוחות אמריקנים זרע של תורמים סקנדינבים. בכניסה למשרד תלויה כרזה ענקית של תינוק כחול עיניים ובלונדיני, ובאתר מופיעים ויקינגים, צעצועי עץ שוודיים יקרים וכתובת קטנה ומשועשעת על "ויקינגים בגודל כיס". מה בעצם נמכר כאן? רק חומר ביולוגי, או גם חלום על סוג מסוים של גבר, של ילד ושל משפחה?

המאמר שואל כיצד מעוצבת ומוצגת גבריות בשיווק של זרע סקנדינבי, וכיצד המיתוג המסחרי נשען על תפיסות מקובלות של גבריות, של גזע, של לאומיות ושל משפחה ובה בעת משנה אותן. השאלה נבחנת דרך שלוש זוויות: האופן שבו החברה מציגה את תורמיה הדנים, האופן שבו היא מגייסת תורמים חדשים בארצות הברית, והאופן שבו בחירת זרע ברשת מתחברת לחוויות מוכרות אחרות של גלישה, היכרויות וקניות.

החומר שנבחן מגוון: ראיונות עם מנכ"ל החברה במטה בדנמרק ועם מנכ"ל הסניף בניו יורק, מעקב שבועי אחר אתר החברה במשך שלוש שנים, רשימת הפרופילים המורחבת של 49 תורמים, הכוללת תשובות לשאלונים, הצהרות בכתב יד ואילנות יוחסין, וכן הערכות שכתבו אנשי הצוות במעבדה על כל תורם. לצד אלה נותחו מודעות הגיוס של החברה, ובהן אחת שבה מככב פסל דוד של מיכלאנג'לו בתחתוני ולנטיין.

הניתוח נשען על שתי מסורות מחקר: תאוריות של תרבות הצריכה, שרואות במוצרים בראש ובראשונה נושאי משמעות וסימנים, וביקורת פמיניסטית של טכנולוגיות פריון, שמראה כיצד גם תיאורים מדעיים של הפריה נשענים על סטריאוטיפים מגדריים. המפגש בין השתיים מאפשר לשאול שאלות שלא נוגעות רק לבנקי זרע, אלא גם לאופן שבו אנחנו קונים, מדמיינים ומתכננים את ההורות שלנו בעידן האינטרנט.