סיכום בעברית של המאמר: Bringing Translation Out of the Shadows: Translation as an Issue of Methodological Significance in Cross-Cultural Qualitative Research

להוציא את התרגום מן הצללים: התרגום כסוגיה בעלת חשיבות מתודולוגית במחקר איכותני בין־תרבותי

במחקרים רבים בתחומי הבריאות והסיעוד מרואיינים אנשים שאינם דוברים את שפת החוקרים: מהגרים, בני מיעוטים, קהילות שלמות שקולן נשמע במחקר רק דרך מתווך. במקרים כאלה מישהו צריך להעביר את דבריהם לשפה אחרת, ובדרך כלל איש אינו נותן על כך את הדעת. המתרגם מופיע אולי בשורה אחת בפרק השיטה, אם בכלל, והתרגום נתפס כפעולה טכנית: יש מילים בקנטונזית, יש מילים מקבילות באנגלית, וכל מי שדובר את שתי השפות יכול לעשות את העבודה.

ג'וזפין וונג ומוריס פון מערערים על ההנחה הזאת. הם שואלים האם התרגום באמת ניטרלי, או שמא הוא חלק מתהליך הפרשנות של הנתונים, מושפע מניסיון החיים, מהמיקום החברתי ומתפיסת העולם של מי שמתרגם, ומשולב ביחסי כוח רחבים יותר בין תרבויות ובין חוקרים לנחקרים. ואם כך, מה המשמעות של העניין הזה עבור הדרך שבה עורכים מחקר איכותני בין־תרבותי?

כדי לבחון את השאלה הם נשענים על הוויכוחים שהתנהלו בחקר התרגום ובחקר הספרות בעשורים האחרונים, על התרגום ככלי של אימפריות ושל קולוניאליזם ועל הקשר בין שפה, שיח ותרבות. לצד זה נערך תרגיל קטן ומעניין: ראיון קצר עם מהגר צעיר ממקאו שחי בקנדה, שנשאל בקנטונזית מהם התפקידים האידיאליים של גבר ושל אישה בתרבות הסינית. ההקלטה נמסרה לשלושה מתרגמים דו־לשוניים, כולם ילידי הונג קונג אבל שונים מאוד זה מזה: אחות שהיגרה בגיל ההתבגרות, דוקטורנט צעיר למתמטיקה ופרופסור מנוסה לחקר איכותני. כל אחד מהם תרגם את אותו ראיון בעצמו, בלי הנחיות מיוחדות.

מה קורה לניב סיני עתיק על תפקיד האישה בבית כשהוא עובר לאנגלית? מה קורה לגבר שמתאר את עצמו כ"מסורתי" כשהמילים שלו עוברות דרך אדם אחר? ומי מחליט איזה תרגום נאמן יותר לדברי המרואיין? השאלות האלה נוגעות לכל מי שעוסק בחקר קבוצות תרבותיות, ובמיוחד לחוקרים שתלויים כמעט לגמרי במתרגמים כדי לשמוע את קולם של המשתתפים.