סיכום בעברית של המאמר: Authentic Leadership: Getting Back to the Roots of the 'Root Construct'?

מנהיגות אותנטית: חזרה לשורשיו של "מושג השורש"?

מה קורה כשרעיון שנועד להיות מצפן מוסרי לעולם הארגוני הופך בתוך שנים ספורות לשפה מקצועית מקובלת, לשאלון סטנדרטי ולעשרות מחקרי מדידה? המושג "מנהיגות אותנטית" צמח בעקבות שערוריות תאגידיות כמו Enron, BAE ו-Satyam, מתוך תחושה שמנהיגות כריזמטית וטרנספורמציונית אינה מספקת משקל נגד. המאמר שואל אם המושג, כפי שהתגבש, עומד על יסודות פילוסופיים ואמפיריים איתנים, ומה נדרש כדי לבסס אותו מחדש.

השאלה נוגעת בקושי עקרוני: מה פירוש להיות אותנטי? יש הבחנה בין אותנטיות של "סוג", כלומר נאמנות של ישות לקטגוריה שלה, לבין אותנטיות מוסרית, שעניינה אם החלטות משקפות בחירות כנות ולא תגובות מתוסרטות חברתית. אפשר לכוון לאותנטיות ועדיין להיראות לא אותנטי, ואפשר "לזייף" אותנטיות בלי לחוש אותה. לכן כוונה וייחוס הם שאלות מרכזיות בכל דיון על מנהיגות. המחברים התחילו מאהדה כללית לרעיון, ובוחנים אותו מזווית של פרקטיקה, מתוך ניסיון עם מנהיגים בשטח ועם הספרות.

הסקירה כיסתה מחקר ניהולי שפורסם בין ינואר 2000 למאי 2017. החיפוש נערך ב-Web of Science והניב 88 פריטים. המחברים מיפו אותם בטבלה לפי סוג המחקר עוד לפני קריאה מעמיקה, ובדקו אילו הגדרות אומצו, אילו רכיבים נחקרו, אילו שאלות נשאלו ומי כתב אותן. כמסגרת עזר שימש מודל שלושת השלבים של התפתחות מושגים (Reichers & Schneider): הצגה, הערכה והרחבה, וגיבוש. המחברים מתייחסים אליו בביקורתיות, ונעזרים ברכיביו בלי להניח סדר ליניארי.

לצד המיפוי נכתב סיפור ביקורתי של התפתחות המושג: פסגת הפיתוח הראשונה בנברסקה ב-2004, הגיליון המיוחד של Leadership Quarterly, ההגדרה של Walumbwa ועמיתיו ושאלון ה-ALQ בעל ארבעת הרכיבים, שהפך לכלי המדידה המקובל. מולם הוצבו קולות ביקורת, בהם של Ford ו-Harding, Costas ו-Taheri, Algera ו-Lips-Wiersma ושל Lawler ו-Ashman. הם נשענים על אקזיסטנציאליזם ופסיכואנליזה ומטילים ספק ברעיון של "אני אמיתי" שעליו המושג נשען.

המאמר מיועד לכל מי שמלמד, מפתח או מלווה מנהיגים, ולמי שמתעניין באופן שבו מושגים ניהוליים נולדים, מתפשטים ונבחנים.