השפעת המדים על יצירת אחדות, היררכיה וקונפורמיות באוניברסיטאות בתאילנד

רקע: מדי הסטודנטים והתאית'יות

מדים מגדירים מראה אחיד המבטא שייכות לקבוצה, אך גם יוצרים הדרה כלפי מי שנמצא מחוצה לה, ומשקפים לעיתים יחס דו-שכבתי בין מורים לתלמידים שבו מתבטאת עליונות המורה מול נחיתות התלמיד. קוד לבוש נוקשה נוטה לעצב תכונות אישיות פסיביות וצייתנות לסמכות, אף שבמערכת החינוך היסודי והתיכוני הוא זוכה לתמיכה רחבה בקרב מנהלי בתי ספר בשל הציפייה שישפר את התנהגות התלמידים ויכין אותם לחיי העבודה. באוניברסיטאות תאילנד, בניגוד לרוב מדינות העולם, סטודנטים לתואר ראשון נדרשים ללבוש מדי סטודנטים קבועים מדי יום. הנוהג החל בתקופת המלך ראמה החמישי ונתפס כמבטא נימוס, כבוד למוסד, שמירה על ייחודיות התרבות התאית, הפגנת אחדות ואף מניעת פגיעה מינית באוניברסיטה. הוא מעוגן במושג ה'תאית'יות' (Thainess) שנועד ליצור אחידות לאומית לטובת האליטה הפוליטית בבנגקוק מול איום הקולוניאליזם, והתבסס בהמשך על שלושה עמודי תווך: אומה, דת ומלוכה. אחדות (kwamsamakki) נתפסת כערך מרכזי עבור המעמד השליט בתאילנד, משום שהיא נתפסת כמבטיחה יציבות באמצעות דפוס חשיבה אחיד, נאמנות למלוכה ותועלות המגיעות מלמעלה למטה, ומערכת החינוך התאית משמשת כלי מרכזי בהטמעת שמרנות לאומית זו. האוניברסיטאות מאורגנות בהיררכיה החוזרת על המבנה החברתי התאי הרחב יותר, וציות לוותק ולסמכות נחשב לתכונה אישית חיובית. ביטוי מוסדי לכך הוא טקס 'וואי כרו' השנתי, שבו מביעים הוקרה למורים כאות להכרה בתרומתם, וכן טקסי קבלת סטודנטים חדשים שבהם סטודנטים בכירים צועקים על סטודנטים בשנה הראשונה ומטילים עליהם משימות שאינן קשורות ללימודים, כאמצעי לקידום אחדות, היררכיה וצייתנות בקרבם. במהלך טקסים אלה מודגשת חשיבותם של מדים הולמים ושל כבוד כלפי מרצים וסטודנטים ותיקים.

מסגרת תיאורטית

ניתוח התופעה מתבסס על תיאוריית הפרקטיקה של פייר בורדייה ועל תיאוריית הייצוג התרבותי של סטיוארט הול. לפי בורדייה, כוח קשור למבנה חברתי קיים, לפעולה חברתית ולהביטוס – תוצר של תנאים חברתיים והיסטוריה, לא התנהגות טבעית או אישית גרידא – המניע בני אדם לפעול באופן לא מודע בהתאם למיקומם החברתי. המעמד הדומיננטי בשדה חברתי מפעיל השפעה חזקה על קביעת הכללים ופועל לשימורם. הון נחלק לארבעה סוגים: הון כלכלי, הכולל משאבים הניתנים להמרה ישירה לכסף ולזכויות קניין; הון תרבותי, הכולל הרגלים ונטיות ארוכות טווח שנוצרים בתהליך החִברות וכן צבירת חפצים תרבותיים בעלי ערך; הון חברתי, המבוסס על חברות בקבוצה ורשתות חברתיות; והון סימבולי, שהוא ההכרה הסימבולית בהבדלים בין קבוצות או מעמדות, האפקטיבי ביותר כאשר הוא נוכח בחיי היומיום ונקבע בידי בעלי הסמכות. שדה הוא זירה חברתית שבה פועלים נאבקים על כוח לגיטימי כדי לשמר או לשנות את מאזן הכוחות הקיים; לכל שדה חברתי, כמו שדה האוניברסיטה הנשלט בידי אנשי אקדמיה לעומת השדה הפוליטי הנשלט בידי פוליטיקאים, ערכים תרבותיים משלו, כך שהאוניברסיטה אינה מרחב ניטרלי אלא טעונה בערכים תרבותיים מובהקים. תיאוריית הייצוג התרבותי גורסת שתרבות מבוססת על משמעויות משותפות, וש'פרקטיקות חברתיות' פועלות כמו שפה במובן שהן מייצגות מחשבות, רעיונות ותחושות ולא רק ביטוי כתוב או מדובר. שלוש גישות מסבירות כיצד ייצוג באמצעות שפה פועל: הגישה הרפלקטיבית, שבה המשמעות טבועה באובייקט, באדם או באירוע עצמם; הגישה האינטנציונלית, הלוקה בכך שהשפה אינה יכולה להיות משחק פרטי אלא מבוססת בהכרח על קודים וכללים לשוניים משותפים; והגישה הקונסטרוקטיביסטית, המניחה שהמשמעות ניתנת לעולם החומרי בידי פועלים חברתיים בהתאם למערכת המושגית, הלשונית והייצוגית של תרבותם.

שיטה

הנתונים נאספו בגישה פנומנולוגית המתמקדת בחוויה הסובייקטיבית, ובהתאם לעיקרון ה'תיחום' (bracketing) המבקש מהמראיין להשעות את דעותיו ולאפשר להשקפת עולמו של המרואיין לצוף באופן חופשי, תוך שמירה על נקודת מוצא משותפת בין הצדדים. שמונה משתתפים – ארבעה גברים וארבע נשים, כולם בני 20 עד 22 – רואיינו: ארבעה מאוניברסיטת קסטסארט (קמפוס קמפֵנג סֵן) וארבעה מאוניברסיטת נאקורן פאתום ראג'בהאט, מחציתם מתחום החינוך ומחציתם מתחום התיירות. לפני הראיון הוסברו למשתתפים מטרות המחקר, ניתנה להם הבטחת אנונימיות ואפשרות לדלג על שאלות או לפרוש בכל שלב, ונחתם טופס הסכמה מדעת; לכל משתתף הוצמד קוד לפי מגדר וסדר (למשל M1 לגבר הראשון, F1 לאישה הראשונה). התמלולים נותחו באמצעות ניתוח תוכן תמטי לפי מודל בן שבעה שלבים: פתיחת קודים מתוך קריאת התמלולים, קיבוץ ציטוטים בעלי משמעות דומה לתת-קטגוריות, מתן כותרות לכל תת-קטגוריה, איחוד תת-קטגוריות דומות לקטגוריות רחבות יותר, ובחינה חוזרת של הרשימה מול הנתונים המקוריים עד לגיבוש תיאור סופי של הממצאים. מהימנות הניתוח האיכותני הובטחה באמצעות היכרות מוקדמת עם המוסדות שנחקרו, שימוש בשאלות בדיקה להבהרת מושגים מופשטים, ובדיקה מוקדמת של שאלון הראיון טרם איסוף הנתונים.

מדים כייצוג של יחסי כוח

מדי הסטודנטים בכל האוניברסיטאות שנבדקו דומים זה לזה: לבוש פורמלי ומחמיר בגוונים שחור-לבן בלבד, עם וריאציה רבה יותר בלבוש הנשי, וסמלי מוסד המוצגים על עניבה וחגורה. הבדלים מגדריים מודגשים בבירור בקוד הלבוש, המשקף אתוס שמרני ביחס לנורמות ולהתנהגות המצופה מהסטודנטים. המדים משמשים כלי תקשורת סימבולית בשני היבטים עיקריים – מעמד חברתי והון כלכלי. כמעמד חברתי, המדים מייצגים שייכות קבוצתית: 'המדים גורמים לי להרגיש כחלק מהאוניברסיטה', ומבטאים ציות לכללים שמציבים הממונים, ובכך מסמנים כבוד כלפי בכירים: 'לבישת המדים מבטאת כבוד כלפי הבכיר, המרצה והמוסד'. כהון כלכלי, המדים – ובייחוד סמל האוניברסיטה המוטבע עליהם – מסמלים הצלחה ויוקרה, כך שסטודנטים באוניברסיטאות יוקרתיות חשים גאווה ('הייתי גאה מאוד כי התקבלתי ל-KU, שהיא בין שלוש האוניברסיטאות המובילות במדינה… לבשתי את סמל KU במקומות רבים'), בעוד מי שלא התקבל למוסד יוקרתי חש נחיתות למראה מדי עמיתים שכן התקבלו. תפיסת הערך המוגבר של אוניברסיטאות מובילות משותפת גם למעסיקים ולהורים, כך שהמדים יוצרים שיפוט מוקדם כלפי לובשיהם עוד בטרם נוצר מגע אישי, ומעניקים משמעויות שונות עבור קהלים שונים.

בתוך האוניברסיטה, המדים משמשים גם ככלי להעצמה היררכית בידי מרצים וסטודנטים בכירים כלפי סטודנטים חדשים. מרצים רשאים להטיל סנקציות שרירותיות על מי שאינו לבוש כראוי, כולל הורדת ציונים ומניעת כניסה לכיתה, ונוטים להחמיר במיוחד עם סטודנטים בשנה הראשונה, שאינם עדיין בקיאים בכללי המוסד. סמכות זו יוצרת אווירת חשש בקרב הסטודנטים ומדכאת את נכונותם להעלות שאלות או להתנגד לכללים – 'הפסקתי לשאול שאלות. קל יותר פשוט לציית להוראות', מספר אחד המרואיינים. מעניין לציין כי דווקא מי שנמצאים בראש ההיררכיה, המרצים עצמם, אינם לובשים מדים – דפוס התואם ממצא מתחום מדי האחיות, שלפיו הכוח האמיתי מתבטא דווקא בהתפשטות מן המדים ולא בלבישתם. גם סטודנטים בכירים (משנה ב' עד ד') משתמשים בטענה ל'לבוש בלתי הולם' כאמתלה להענשת סטודנטים חדשים בטקסי קבלה, תוך שהם מעניקים לעצמם חופש להפר בעצמם את קוד הלבוש ומגבילים בו-זמנית את חופש הצעירים. דפוס זה של שימור מעמד באמצעות תגובות תוקפניות עובר מדור לדור, ומאפשר למרצים ולסטודנטים בכירים לשמר את כוחם ואת הסטטוס קוו הקיים.

השפעת קוד הלבוש על ההתפתחות האישית

קוד הלבוש הנוקשה יוצר אשליית אחידות: אף שהמדים אמורים להשרות התנהגות משותפת, דיוק בהגעה לשיעורים והגשת מטלות תלויים בעיקר במצפון האישי ולא בלבוש עצמו, וסטודנטים רבים המחויבים ללבוש תקין מגיעים בכל זאת באיחור או מתרשלים בהגשת עבודות – כפי שממחיש הביטוי הרווח שלפיו ניוטון עצמו לא לבש מדים כאשר גילה את חוקי הפיזיקה. קוד הלבוש גורם גם לדיכוי אינדיבידואליות ואי-נוחות פיזית, בשל בד נוקשה ותבנית קבועה שאינה מאפשרת תנועה חופשית ומקשה על ויסות חום הגוף, מה שמניע סטודנטים להחליף בגדים בבית בטרם עיסוק בענייניהם האישיים: 'החולצה לא נותנת לי להזיז את הידיים בחופשיות. זה לא בגלל שאני שמנה. גם כשהייתי רזה בשנה הראשונה הרגשתי את אותה צמידות'. בהיבט המגדרי, המדים – ובפרט חצאיות בסגנון קו-A – פוגעים בעצמאות התנועה של נשים, למשל בישיבה על אופנוע, ומחמירים חרדה מינית בשל אופיים השמרני, המכיר בזהות גברית ונשית בלבד ומתעלם לחלוטין מזהויות להט'ב: 'אני רוצה ללבוש בגדים כמו של בנות… התוכנית לא נותנת לי לגדל שיער ארוך בעוד תוכניות אחרות מאפשרות זאת. אני רוצה לשנות, אבל אני לא יכול'.

לבסוף, המדים אינם מקדמים יעדים מקצועיים או חזון עתידי ברור: הם מדגישים דמיון בין הסטודנטים ולא ייחודיות אישית, ואינם תורמים להישגים לימודיים או למיומנויות מקצועיות, התלויים בעיקר בנחישות אישית ובניסיון מעשי – 'איכות ההוראה תלויה בכוונות ובניסיון', כפי שמנסחת זאת אחת הסטודנטיות להוראה – ולעיתים אף פוגעים במוטיבציה ללמידה בשל תחושת אי-הנוחות שהם מייצרים. במקצועות בעלי לבוש ייחודי, כמו מלונאות ותיירות, המדים אמנם מעוררים גאווה והערכה חיצונית, אך גם הם אינם ערובה להצלחה מקצועית לאחר סיום הלימודים.

מסקנות

המדים באוניברסיטאות תאילנד פועלים ברמה סימבולית ומכוננים היררכיה הן בתוך המוסד האקדמי – בין מרצים, סטודנטים בכירים וסטודנטים בשנה הראשונה – והן בחברה הרחבה, שבה סטודנטים הלובשים מדי אוניברסיטאות יוקרתיות נתפסים כמעמד עליון לעומת עמיתיהם. מבחינת ההתפתחות האישית, המדים אינם מטמיעים דייקנות או אחריות אישית, ואינם תורמים להישגים לימודיים או למיומנויות מקצועיות כפי שנטען לעיתים בשיח הציבורי, אלא יוצרים לחץ ואי-נוחות מיותרים. ממצאים אלה מרמזים כי בפועל מוסדות אקדמיים מעניקים לשלמות קוד הלבוש עדיפות על פני עידוד הישגיות לימודית, ומעלים שאלות נוספות בדבר השפעת קודי לבוש וחובת מדים על עיצוב חשיבה ביקורתית ועל תרבות דמוקרטית בקרב סטודנטים.

מקור

Bunyawanich, S., Järvelä, M.-L., & Ghaffar, A. (2018). The influence of uniform in establishing unity, hierarchy, and conformity at Thai universities. Journal of Education and Training Studies, 6(7), 28–37.