הפער בין האמון בשלטון המקומי לאמון שלטון המרכזי הוא חידה לא פתורה במדעי החברה. בהתבסס על המסגרת התיאורטית והניתוח של סקר נתונים מאסיה בין השנים 2001-2016, נמצאו שלושה סוגים של פערי אמון אלה בחברות באסיה: אמון שווה (equal trust), אמון פרדוקסלי (paradoxical trust) ואמון היררכי (hierarchical trust). במחקר משוער שניתן להסביר את הפערים בין האמון בשלטון המקומי לאמון בשלטון המרכזי באמצעות חופש פוליטי ברמת המקרו ומנבאים ברמה האינדיבידואלית כמו דפוסי צריכת החדשות הפוליטיות של האזרחים. ניתוחים סטטיסטיים גילו שהחופש הפוליטי הקיים בחברה מסוימת הוא מנבא קריטי של פער האמון: חברות שאין בהן חופש פוליטי נוטות לתת אמון בשלטון המרכזי במידה הגבוהה יותר. יתרה מכך, המשתנים חופש פוליטי ותדירות צריכת החדשות נמצאו באינטראקציה בעיצוב האמון הפוליטי: בחברות חופשיות, אנשים שעוקבים יותר אחרי החדשות, בעלי פחות אמון פוליטי. בחברות לא חופשיות, ההיפך הוא הנכון, כלומר שהתעמולה בתקשורת משחקת תפקיד בעיצוב האמון הפוליטי של האזרחים. מחקר זה מסייע להסביר את החוסן הטוטליטרי במזרח ודרום מזרח אסיה.

מבוא

אמון פוליטי, שמוגדר כמידת הביטחון של האזרחים בממשלה שלהם, הוא נושא קריטי במדעי החברה, ובמיוחד במדעי המדינה, מנהל ציבורי וסוציולוגיה. החשיבות של אמון בממשלה היא דו-כיוונית. ראשית, כתוצאה, האמון הוא אינדיקטור של מספר תהליכים חברתיים חשובים כמו דמוקרטיה, הרחבת השכלה גבוהה, וקידום ההון החברתי. שנית, אמון בממשלה עשוי לייצר השלכות פוליטיות וחברתיות אחרות, כולל עלייה בלגיטימיות של המשטר, הערכות טובות יותר של ביצועי הממשלה, שיתוף פעולה בין החברה האזרחית לממשלה, ומשילות טובה.

המחקר הנוכחי מתמקד באמון שאזרחים נותנים בשלטון, בדגש על הפערים בין האמון שניתן בשלטון המקומי לאמון שניתן בשלטון המרכזי. באופן ספציפי יותר, המחקר עוסק בפערים בין אמון בשלטון ברמות גבוהות ונמוכות בהקשר של מזרח ודרום-מזרח אסיה. בעוד ברוב אסיה, החברות דומות לחברות מערביות בהיבט זה שהאזרחים נותנים יותר אמון בשלטון המקומי מאשר בשלטון המרכזי, בחלק מהמדינות באסיה, בדרך כלל מדינות טוטליטריות, קיים דפוס הפוך, והאזרחים נותנים יותר אמון בשלטון המרכזי מאשר בשלטון המקומי.

על מנת לחקור פערים אלה, נאספו נתונים לגבי 14 חברות בדרום ובדרום-מזרח אסיה, באמצעות נתוני סקר הברומטר האסייתי (Asian Barometer Survey – ABS) שנאספו בין השנים 2001-2016. באמצעות חלוקה הקיימת בספרות, זוהו שלושה סוגים של חברות באסיה בהתאם לאמון הפוליטי שקיים בהן: "אמון שווה", שהיא חברה שבה לאנשים יש אמון שווה בשלטון המקומי ובשלטון המרכזי; "אמון פרדוקסלי", שהיא חברה שבה אנשים נותנים יותר אמון יותר בשלטון המקומי מאשר בשלטון המרכזי ; ו"אמון היררכי", שהיא חברה שבה אנשים נותנים יותר אמון בשלטון המרכזי מאשר בשלטון המקומי.

על בסיס הנתונים שמראים כי "אמון היררכי" קיים יותר במדינות טוטליטריות כמו סין, וייטנאם וסינגפור, ו"אמון פרדוקסלי" איים יותר במדינות ליברליות ודמוקרטיות, השערת המחקר היא שניתן להסביר את ההבדלים בדפוסי האמון הפוליטי בחברות שונות באמצעות משתנים ברמת המאקרו הקשורים לחופש הפוליטי הקיים באותה חברה. בהמשך לכך, משוער כי הבדלים ברמה האינדיבידואלית באמון הפוליטי עשויים לנבוע מהשפעת התקשורת, מפני שמשטרים טוטליטריים מיישמים רמה גבוהה של שליטה בתקשורת. לכן, משוער כי החופש הפוליטי המצטבר, וצריכת התקשורת ברמה האינדיבידואלית, בעלי השפעה משותפת על האמון הפוליטי. לצורך בחינת השערות אלה, יושמו ניתוחי רגרסיות על נתונים של הסקר האסייתי (ABS), שלוקחים בחשבון גם נתונים ברמת המאקרו וגם נתונים אינדיבידואליים של דפוסי צריכת התקשורת.

אמון פוליטי בשלטון המקומי ובממשלה המרכזית

אמון פוליטי הוא הערכה בסיסית לגבי האופן שבו הממשלה מתפקדת בהתאם לציפיות אזרחים. אמון פוליטי מקדם מעורבות פוליטית, משפר את ביצועי הממשלה, ומפחית שחיתות. בנוסף, הוא יכול לקדם את הלגיטימיות של המשטר. כאשר בחברה יש רמת אמון פוליטי גבוהה, אזרחים משתפים פעולה עם הממשלות, משתתפים בתהליכים פוליטיים, ופועלים ביחד לבניית חברה חזקה. בהינתן חשיבותו של אמון פוליטי, חוקרים רבים עסקו במשתנים המשפיעים עליו. גוף מחקרי אחד עסק במאפיינים מוסדיים של המערכת הפוליטית, ואילו גוף מחקרי אחר הדגיש מאפיינים תרבותיים וערכים הקיימים בחברה. באופן כללי, נמצא כי במשטרים דמוקרטיים, האמון הפוליטי נמצא במגמת ירידה, ואילו במשטרים טוטליטריים האמון הפוליטי נותר חזק ויציב.

נראה כי ההליכים הדמוקרטיים לבדם אינם מספיקים על מנת ליצור אמון פוליטי. נמצא כי ביצועי הממשלה משפיעים על האמון. לדוגמא, מצופה מהממשלות לספק שירותים ציבוריים כמו חינוך, שירותי בריאות, ביטוח לאומי ומלחמה בפשיעה. אנשים מעריכים את ביצועי הממשלה, ובהתאם לכך נותנים בה אמון. בנוסף, קיימות גם השערות כי בשנים האחרונות הסטנדרטים המצופים מהשלטון המרכזי במדינות דמוקרטיות גבוהים יותר. הגישה התרבותית מסבירה אמון פוליטי באופן מעט שונה, ומשייכת את האמון הפוליטי לערכים תרבותיים ולמסורות הקיימות בחברה. בחברות שיש להן מסורת אזרחית עשירה יותר, האזרחים יותר מעורבים פוליטית, אך גם מצפים ליותר מהממשלה. באופן כללי, מרבית המחקרים שעסקו באמון פוליטי התמקדו באירופה ובצפון אמריקה, ולא התייחסו למדינות באסיה, ובמיוחד למדינות בדרום ובדרום-מזרח אסיה, שיש להן מאפיינים ייחודיים. על כן, מטרת המחקר הנוכחי היא לבחון את האמון הפוליטי, ואת קיומם של פערים באמון הפוליטי בין האמון השלטון המרכזי לשלטון המקומי, במדינות דרום ודרום-מזרח אסיה.

דפוסים ושינויים בפערים של אמון פוליטי באסיה

חוקרים שבחרנו דפוסים, טיפולוגיות וסיווגים של האמון הפוליטי בחברות שונות מתארים דפוסים שונים. במחקר הנוכחי ההתייחסות היא לטיפולוגיה שמסווגת אמון פוליטי בהתאם לארבעה סוגים של חברות: 1. אמון פוליטי שווה בכל הרמות, 2. חוסר אמון פוליטי בכל הרמות, 3. אמון פוליטי חזק יותר בשלטון המקומי מאשר בממשלה הלאומית, שמתואר כ"פרדוקס המרחק", ו-4. אמון פוליטי חזק יותר בשלטון המרכזי מאשר בשלטון המקומי, שניתן לקרוא לו "אמון היררכי". ברוב החברות הדמוקרטיות, אנשים נוטים לאמון רב יותר בשלטון המקומי מאשר בשלטון המרכזי. קיימים מחקרים בהם נמצאו דפוסים דומים גם במדינות באסיה, אך מחקרים אלה הם בודדים יחסית, ולא נעשו כמעט מחקרים שבחנו באופן השוואתי פערים במידת האמון הפוליטי במדינות באסיה.

בנתונים בסקר הברומטר האסייתי (ABS) יש נתונים של עמדות הציבור ב-14 מדינות במזרח ובדרום-מזרח אסיה: קמבודיה, סין, הונג-קונג, אינדונזיה, יפן, קוריאה, מלזיה, מונגוליה, מיאנמר, פיליפינים, סינגפור, טאייוואן, תאילנד ווייטנאם. חברות אלה מייצגות מגוון משטרים פוליטיים, כולל דמוקרטיים, טוטליטריים, ומערכות היברידיות. חלקן מהן הן מדינות מתפתחות, כמו קמבודיה, בעוד אחרות, כמו יפן, הן מדינות מאוד מפותחות. לחלק ממדינות אלה יש מאפיינים תרבותיים ולשוניים משותפים, אך יש להן תנאים פוליטיים וכלכליים שונים. בחלוקה לטיפוסים של מדינות בהתאם לרמת האמון הפוליטי, נמצא כי שלוש מדינות הן בעלות "אמון היררכי" – סינגפור, סין ווייטנאם. שבע מדינות הן בעלות "אמון שווה" – מונגוליה, הונג-קונג, מיאנמר, אינדונזיה, תאילנד, קמבודיה ומלזיה. ארבע מדינות הן בעלות "אמון פרדוקסלי" – דרום קוריאה, יפן, טאייוואן ופיליפינים.

השערות המחקר: חופש פוליטי, צריכת חדשות ואמון פוליטי

ניתן לראות כי ההבדלים בדפוסי האמון הפוליטי מתחלקים במידה רבה בהתאם לקו המחלק למשטרים טוטליטריים לעומת דמוקרטיות ליברליות. בהתבסס על כך, השערת המחקר היא שניתן להסביר את דפוסי הפער באמון באסיה באמצעות המערכות הפוליטיות השונות, או ההבדלים בחופש הפוליטי.

• השערת המחקר הראשונה: אנשים במשטרים לא חופשיים יהיו בעלי נטייה לאמון רב יותר בממשלות המרכזיות.
• השערת המחקר השנייה: אנשים במשטרים לא חופשיים יהיו בעלי נטייה לאמון רב יותר בשלטון המקומי.
• השערת המחקר השלישית: אנשים במשטרים לא חופשיים יהיו בעלי נטייה לפער גדול יותר באמון, בעיקר בעקבות האמון הגבוה שלהם בשלטון המרכזי.

נתונים ושיטות

נתוני סקר הברומטר האסייתי (Asian Barometer Survey – ABS)

לצורך בחינת השערות המחקר, נעשה שימוש בפרויקט סקר הברומטר האסייתי, סקר בינלאומי במזרח ובדרום-מזרח אסיה, שאוסף נתונים מייצגים לגבי עמדות ודעות. ישנם סקרים בארבעה גלים: 2001-2003, 2005-2008, 2010-2012, ו- 2014-2016. נתונים אלה הם מקור טוב לגילוי דעות פוליטיות במגוון תחומים.

מנבאים ברמה המצטברת

ברמה המצטברת, נאספו נתונים של 14 חברות: קמבודיה, סין, הונג-קונג, אינדונזיה, יפן, קוריאה, מלזיה, מונגוליה, מיאנמר, פיליפינים, סינגפור, טאייוואן, תאילנד ווייטנאם. בחלק מהמדינות יש נתונים בכל ארבעת הגלים (למשל בסין וביפן), ובחלק רק של גל אחד. משתנים שנאספו לגבי כל מדינה הם התל"ג, מדד ג'יני (מדד לאי שוויון חברתי), ורמת החופש הפוליטי בחברה. כל חברה סווגה לאחת משלוש רמות: חופשית, חופשית בחלקה, ולא חופשית.

מנבאים ברמה האינדיבידואלית

ברמה האינדיבידואלית, נבחרו המשתנים הבאים: מגדר, גיל, מצב משפחתי, שנות השכלה, ואזור מגורים (כפרי/עירוני). בנוסף נאסף גם משתנה לגבי תדירות צריכות החדשות בתקשורת.

מודלים לינאריים היררכיים

לניתוח הנתונים יושמו משוואות רגרסיה בשיטת מודלים לינאריים היררכיים (hierarchical linear modelling – HLM). מודלים אלה לוקחים בחשבון גם את הרמה המצטברת וגם את הרמה האינדיבידואלית. נבנו ארבעה מודלים: הראשון לניבוי רמת האמון הפוליטי הכללי, השני לניבוי רמת האמון הפוליטי בשלטון המקומי, השלישי לפער באמון בין השלטון המקומי למרכזי, והרביעי לרמת האמון הפוליטי בשלטון המרכזי.

ממצאים

מתוך המודלים שנבנו עלו מספר דפוסים. הדפוס הראשון הוא שקיימים הבדלים מעטים בלבד בדפוסי האמון הציבורי בין הגלים השונים של הנתונים שנאספו. באופן כללי, ניתן לראות כי רמת האמון הפוליטי הכללי נמצאת בירידה. אזרחים עירוניים פחות תומכים בשלטון המקומי והמרכזי. ממצא נוסף הוא שגיל נמוך יותר והשכלה גבוהה יותר מנבאים רמות נמוכות יותר של אמון בשלטון.

מתוך המודל הראשון, עלה כי גיל מבוגר מוביל לאמון רב יותר, הכנסה וחיים באזור עירוני מובילים לפחות אמון. בניגוד למשוער, עלייה בתדירות צריכת חדשות הביאה ליותר אמון בשלטון. חוסר שוויון חברתי גבוה הביא ליותר אמון בשלטון. לחופש פוליטי היה דפוס מעניין: מדינות לא חופשיות וחופשיות חלקית הראו רמות אמון גבוהות יותר מחברות חופשיות.

מודל 2 עסק בניבוי האמון בשלטון המקומי. במודל זה היו תוצאות שונות מהמודל הראשון, ומשתנים שהסבירו באופן משמעותי את האמון הכללי, לא הסבירו את האמון בשלטון המקומי. בהתאם להשערת המחקר, חברות לא חופשיות וחופשיות חלקית הראו רמות גבוהות של אמון בשלטון המקומי.

מודל 3 עסק בפער בין האמון בשלטון המרכזי למקומי. במודל זה נמצא כי מדד אי שוויון והתל"ג תרמו להסבר הפערים באמון. חברות לא חופשיות היו בעלות פער גדול יותר באמון בין השלטון המרכזי למקומי.

מודל 4 בחן את האינטראקציה בין חופש פוליטי וצריכת חדשות אינדיבידואלית. נמצאה אינטראקציה מובהקת, כלומר בחברות לא חופשיות וחופשיות חלקית, צריכת חדשות מובילה לאמון רב יותר בממשלה המרכזית.

מסקנה ודיון

בהתבסס על הספרות העוסקת באמון פוליטי, המחקר הנוכחי מתמקד בדפוסי האמון חברות באסיה ומנסה להסביר הבדלים בין מדינות. המדינות באסיה סווגו לשלוש קטגוריות של אמון פוליטי: אמון היררכי, אמון פרדוקסלי, ואמון שווה. במחקר הנוכחי נמצא תמיכה בהשערות המחקר הבאות:

חופש פוליטי הוא מנבא חשוב של דפוסי האמון הפוליטי. אנשים ממדינות לא חופשיות נוטים לאמון רב יותר בשלטון המרכזי, לצד רמות גבוהות של אמון גם בשלטון המקומי. לעומת זאת, אנשים מחברות חופשיות נוטים לאמון נמוך בשלטון המרכזי.

חופש פוליטי משפיע על הבדלים בעיקר באמון כלפי השלטון המרכזי. השפעה של החופש הפוליטי על האמון בשלטון המקומי היא נמוכה. ההסבר לכך הוא שמשטרים טוטליטריים נוטים להשתמש בתעמולה ולהשפיע על התפיסות של הציבור כלפי הממשלה.

ממצא נוסף הוא שבחברות לא חופשיות, ככל שאנשים קוראים יותר חדשות פוליטיות, כך הם נמצאות ברמת אמון פוליטית גבוהה יותר בשלטון המרכזי. במקביל, בחברות חופשיות, ככל שתדירות קריאת החדשות הפוליטיות רבה יותר, כך רמת האמון השלטון המרכזי נמוכה יותר.

לתוצאות המחקר השלכות חשובות לגבי מחקרים שעוסקים בעמדות הציבור ודמוקרטיה. התוצאות מעשירות את ההבנה לגבי אזרחות ביקורתית, וטוענות כי כאשר מפתחים חשיבה ביקורתית בקרב האזרחים, יש לקחת בחשבון גם משתנים כמו ההקשר הכללי במדינה. התוצאות חושפות מנגנונים פוטנציאליים שמובילים לאמון היררכי. יש לפרש את תוצאות המחקר בהסתייגות מסוימת, בעיקר בכל הקשור לסיבתיות הקשרים בין המשתנים. בנוסף, תתכן הטיה מסוימת בתוצאות מפני שבמדינות עם משטר טוטליטרי, ייתכן שגם התשובות של אזרחים על הסקרים מוטות בהשפעת הממשלה.