בחינת האקלים הטיפולי והשיקומי בשלושה בתי סוהר לגברים בעלי הרשעות בעבירות מין

רקע ומסגרת תיאורטית

גברים המורשעים בעבירות מין נדרשים להשתתף בתוכניות טיפול כחלק משיקומם בכלא, אך הסביבה הכלואית אינה בהכרח מסגרת אידיאלית לתהליך טיפולי. כלא עוין ומאיים עלול להזיק במקום לתרום, ותחושות איום, חרדה ופחד מקשות על שינוי אישי. אנשים המורשעים בעבירות מין נמצאים לרוב בתחתית ההיררכיה החברתית בכלא, וחשים מודרים ומוקצים הן על ידי אסירים אחרים והן לעיתים על ידי סגל הכלא. שיעורי אי-השלמת טיפול בקרב אוכלוסייה זו משתנים מאוד, מכ-19% ועד 80%, מה שמצביע על כך שגורמי היענות כמו אקלים בית הסוהר ויחס הסגל משחקים תפקיד מכריע בהצלחת הטיפול.

איכות היחסים בין אסירים לסגל נמצאה כמנבא מרכזי של אקלים בית הסוהר ושל מוכנות פנימית לשינוי, ואילו אקלים חיובי – המתאפיין באמון בתהליך הטיפולי וביחסי גומלין תומכים – נקשר לירידה בגורמי סיכון דינמיים. מודל המוכנות הרב-גורמי לעברייני מין מדגיש שמוקד שליטה פנימי, אמונה ביכולת שינוי, ורגשות כלפי הטיפול הם מרכיבים קריטיים במוכנות לטיפול; שהייה בסביבה עוינת וחסרת יחסי אמון עלולה לפגוע במוכנות זו ולצמצם את הסיכוי שאסירים יתנדבו לתוכניות טיפול או ירכשו מהן מיומנויות. ברית טיפולית המבוססת על חום, אמפתיה, כבוד וכנות נחשבת מרכיב הכרחי להצלחת התערבויות עם אוכלוסייה זו, ויחסים משמעותיים בין אסירים לסגל, מעבר למסגרת הטיפולית הפורמלית, משמשים כר אימון ליחסים עתידיים מחוץ לכלא.

שלושה בתי סוהר באנגליה נבדקו זה מול זה: בית סוהר הממוקד בתוכניות שיקום מובנות ומוכרות, בעל אחד משיעורי ההשלמה הגבוהים באנגליה ובוויילס; בית סוהר המבוסס על גישת 'אזרחות פעילה' היוצרת קהילה של דאגה הדדית בתוך הכלא ומקדמת נטילת אחריות ותחושת בעלות על רווחת האחר והסביבה, לרבות תוכניות תמיכת עמיתים; ובית סוהר שעבר 'גלגול מחדש' לאחרונה, כלומר הפך למתקן המיועד לאוכלוסייה זו בעשרת החודשים שקדמו לאיסוף הנתונים, ללא כל התמקדות שיקומית קודמת.

שיטה

כ-1,200 שאלונים חולקו לאסירים בשלושה בתי הסוהר באמצעות נציגי אגפים, מתנדבי תוכניות וסוהרים. המדגם הסופי כלל 289 משתתפים, בשיעור היענות של כ-24%, בגיל ממוצע של 45.19. מתוכם 112 שהו בבית הסוהר הממוקד שיקום, 88 בבית הסוהר של אזרחות פעילה, ו-89 בבית הסוהר שעבר גלגול מחדש. כלי המחקר כללו את שאלון אקלים השיקום, מדד EssenCES להערכת אקלים חברתי-טיפולי המורכב משלושה תת-סולמות – לכידות אסירים, יחסי אסיר-סגל וביטחון חוויתי, סולם עמדות כלפי עברייני מין, סולמות תיאוריות מרומזות של שינוי התנהגות עבריינית ביחס לעצמי וביחס לאחרים, וסולם מוכנות לטיפול. הנתונים נותחו באמצעות ניתוחי שונות רב-משתניים, רגרסיה היררכית מרובה, וניתוח מסלולים לבחינת יחסי תיווך בין המשתנים.

ממצאים

בתי הסוהר הממוקדים שיקום ואזרחות פעילה קיבלו ציונים גבוהים משמעותית מבית הסוהר שעבר גלגול מחדש בכל מדדי האקלים – לכידות אסירים, יחסי אסיר-סגל, ביטחון חוויתי, וציון האקלים החברתי-טיפולי הכולל, וכן באקלים השיקומי הכללי. בין שני בתי הסוהר בעלי המיקוד השיקומי, בית הסוהר של אזרחות פעילה קיבל ציוני לכידות אסירים גבוהים יותר מבית הסוהר הממוקד תוכניות שיקום, אך לא נמצאו הבדלים משמעותיים ביניהם במדדי האקלים האחרים.

לגבי מוכנות לטיפול, אמונות על יכולת שינוי, ועמדות כלפי עברייני מין: בית הסוהר הממוקד שיקום קיבל ציוני מוכנות לטיפול גבוהים משמעותית הן מבית הסוהר של אזרחות פעילה והן מבית הסוהר שעבר גלגול מחדש, ובית הסוהר של אזרחות פעילה קיבל ציונים גבוהים יותר מבית הסוהר שעבר גלגול מחדש. בעמדות כלפי עברייני מין, המשתתפים בבתי הסוהר של אזרחות פעילה ותוכניות שיקום דיווחו על עמדות חיוביות יותר בהשוואה לבית הסוהר שעבר גלגול מחדש.

רגרסיה היררכית מרובה, שבה נשלט סוג בית הסוהר, העלתה כי יחסי אסיר-סגל, אקלים שיקומי, ואמונה ביכולת שינוי הן ביחס לעצמי והן ביחס לאחרים ניבאו מוכנות לטיפול, כאשר האמונה ביכולת שינוי עצמית היוותה את המנבא החזק ביותר. תחושת הביטחון החוויתי ולכידות האסירים לא ניבאו מוכנות לטיפול. יחד, המשתנים הסבירו כמעט 27% משונות המוכנות לטיפול.

ניתוח מסלולים העלה מודל בעל התאמה טובה מאוד לנתונים. יחסי אסיר-סגל ניבאו אקלים שיקומי בעוצמה גבוהה, וכך גם האמונה שאחרים מסוגלים להשתנות. אקלים שיקומי, בתורו, ניבא מוכנות לטיפול, כמו גם האמונה ביכולת שינוי עצמית והאמונה ביכולת שינוי של אחרים, כאשר האמונה בשינוי עצמי הייתה המנבא החזק ביותר מכל המשתנים במודל. אקלים שיקומי תיווך באופן מלא את הקשר בין יחסי אסיר-סגל לבין מוכנות לטיפול, כך שהשפעת יחסי הסגל על מוכנות התבטאה כמעט אך ורק דרך שיפור האקלים הכללי. האמונה ביכולת שינוי, הן ביחס לעצמי והן ביחס לאחרים, ניבאה גם עמדות חיוביות יותר כלפי עברייני מין, אך עמדות אלו עצמן לא ניבאו מוכנות לטיפול.

דיון

בתי סוהר בעלי מיקוד שיקומי מבוסס, בין אם באמצעות תוכניות טיפול מובנות ובין אם באמצעות גישת אזרחות פעילה, מייצרים תחושת ביטחון חוויתי גבוהה יותר מבתי סוהר ללא מיקוד כזה, וציונים אלה נמנים עם הגבוהים ביותר שדווחו במחקרים דומים. תחושת ביטחון מפחיתה איום וחרדה, ומאפשרת מרחב נפשי הנחוץ לשקילת שינוי אישי. עם זאת, תחושת הביטחון לא ניבאה באופן ישיר את האקלים או את המוכנות לטיפול במודל המסלולים, ומרכיב היחסים היחיד שנקשר ישירות לאקלים השיקומי היה יחסי אסיר-סגל.

תפקיד האקלים כמתווך מלא בין יחסי הסגל למוכנות לטיפול מצביע על כך שאיכות היחסים בין אסירים לסגל תורמת למוכנות בעיקר באמצעות עיצוב האקלים הכללי של המוסד, ולא בהשפעה ישירה ונפרדת. ממצא זה תואם תיאוריות התומכות בחשיבות ציפיות חיוביות של סגל כלפי אסירים בעיצוב תוצאות חיוביות בקרבם, וכן בחשיבות של זהות אישית וחברתית חיובית לתהליכי הפרישה מפשיעה.

מנבא המוכנות המרכזי היה האמונה הפנימית ביכולת שינוי עצמית, המדגישה את חשיבות מוקד השליטה הפנימי בתהליך המוכנות והשינוי. אמונה בכך שאחרים מסוגלים להשתנות תרמה הן במישרין למוכנות לטיפול והן בעקיפין דרך שיפור האקלים, כאשר האקלים תיווך את הקשר הזה רק באופן חלקי, כלומר לתפיסה שאחרים מסוגלים להשתנות יש השפעה ישירה על מוכנות מעבר לתרומתה לאקלים הכללי.

השלכות ליישום ומגבלות

תכנון תוכניות התערבות עבור אנשים עם הרשעות בעבירות מין מחייב התייחסות מעמיקה לאקלים בית הסוהר הרחב שבו הן פועלות, ולא רק לתוכן הטיפולי עצמו; כאשר הסביבה הכללית אינה תומכת, סיכויי הקיימות של שינוי הנרכש בטיפול פוחתים. הממצאים תומכים גם במגמה הגוברת של מיקום אנשים עם הרשעות בעבירות מין ביחידות מגורים נפרדות או במתקנים ייעודיים, כדי לאפשר טיפוח אקלים טיפולי מותאם.

יש לציין מספר מגבלות מתודולוגיות: שיעור ההיענות לשאלונים היה נמוך יחסית, כ-24%; הנתונים מבוססים על דיווח עצמי שנאסף בתא האסיר ונשלח בחזרה בדואר פנימי; ומדובר במדגם חתך שנאסף בנקודת זמן אחת בלבד, כך שאין אפשרות לקבוע כיוון סיבתי ודאי בין המשתנים, אף שניתוח המסלולים שלט ברמות הבסיס של המנבאים. משתנים נוספים, כגון רמת סיכון פרטנית, לא נכללו בניתוח אף שהם עשויים להיות רלוונטיים הן למוכנות לטיפול והן לתפיסת האקלים.

מסקנות

אקלים בית הסוהר מהווה גורם היענות מרכזי לשיקום, ובתי סוהר המטפחים אקלים טיפולי ושיקומי, אמונה ביכולת שינוי, ויחסי אסיר-סגל חיוביים, יוצרים תנאים המקדמים מוכנות לשינוי. יחסי אסיר-סגל חשובים למוכנות לטיפול, אך השפעתם מתווכת על ידי האקלים הכללי של המוסד. טיפוח אקלים שיקומי הולם חיוני אפוא לא רק למוכנות לטיפול, אלא גם, במבט רחב יותר, למעורבות בתהליך הטיפולי ולתוצאות ההתערבות, ומחייב תשומת לב רבה יותר לגורמי היענות בתכנון תוכניות שיקום.

מקור

Blagden, N., & Penford, E. (2026). Exploring the therapeutic and rehabilitative climate of three prisons for men with sexual convictions. Psychiatry, Psychology and Law, 33(3), 667–682.