מגפת הקורונה הביאה לפגיעה חסרת תקדים ולשינויים משמעותיים בחינוך. כאשר בתי הספר חזרו לפעילות מלאה, חלק משינויים אלה נעלמים. במאמר זה הטענה היא שהמגפה יצרה הזדמנויות ייחודיות לקידום שינויים חינוכיים שהוצעו עוד לפני המגפה, אך לא מומשו.

מבוא

ההשפעה של מגפת הקורונה על החינוך היא חסרת תקדים בהיקפה ובגודלה לאורך ההיסטוריה של החינוך, והשפיעה על כל תלמיד ברחבי העולם. סגירת בתי הספר בעקבות המגפה הביאה למאמצי הסתגלות רבים של אנשי חינוך ומערכות חינוך. כמעט באופן מיידי, מערכות החינוך נאלצו ללמד מרחוק, ובתי הספר החלו ללמד בדרכים שונות. יחד עם זאת, שינויים וחידושים אלה לא היו בהכרח השינויים שהחינוך צריך בתקופה שלאחר המגפה. לשינויים הכפויים על מערכות החינוך יש את הפוטנציאל להביא לקידום של שינויים שנדרשו והחלו להיות מיושמים עוד לפני המגפה, והמטרה במאמר זה לתאר שינויים אלה.

שינויים שאנחנו צריכים

על כל אנשי החינוך מוסכם שיש צורך להשתמש בהזדמנות שנוצרה על ידי המשבר על מנת לדחוף לשינויים משמעותיים בכמעט כל ההיבטים של החינוך. במה, כיצד, איפה, מי, ומתי ללמד. במילים אחרות, החינוך, מתוכניות הלימוד לפדגוגיה, מהמורה ועד הלומד, מהלמידה ועל ההערכה, ומהמיקום והזמן, צריך לעבור טרנספורמציה רדיקלית. במאמר זה מתוארות הצעות לגבי האופן שבו צריכה להתממש טרנספורמציה זו.

תוכניות הלימודים: מה ללמד

קיימת הכרה בכך שעל מנת לשגשג בעולם הגלובלי העתידי, ערכים ומיומנויות שהיו מוערכים באופן מסורתי, כיום פחות חשובים, ויכולות אחרות הופכות להיות דומיננטיות וחיוניות יותר. קיימת הסכמה כללית על כך ששינון, זיכרון בעל פה, ומיומנויות שקשורות לאיסוף, אחסון, ושליפת מידע יורדות בחשיבותן עקב התפתחות הטכנולוגיה. במקביל, עולה חשיבותן של מיומנויות אחרות כמו יצירתיות, סקרנות, חשיבה ביקורתית, יזמות, שיתוף פעולה, תקשורת, הרחבת אופקים, יכולת גלובלית, וכדומה. תוכניות לימודים שמגיבות לשינויים אלה צריכים לעשות מספר צעדים. ראשית, הן צריכות לסייע לתלמידים לפתח את המיומנויות הנדרשות לעידן החדש. שנית, הן צריכות לאפשר פרסונליזציה של התלמידים, כלומר למידה שתהיה מותאמת עבור כל תלמיד באופן אישי. שלישית, חשוב לפתח תוכניות לימוד מתפתחות, כלומר מסגרת תוכנית שניתן יהיה לפתח אותה באופן רציף על מנת לבצע שינויים בהתאם לזמן ולהקשר.

פדגוגיה: איך ללמד

קיימת קריאה ללומדים להיות יותר מעורבים בלמידה של עצמם. קיימות מגוון סיבות לכך שתלמידים צריכים לקחת חלק פעיל יותר בלמידה. לתלמידים יש יכולות ורמות מגוונות של תחומי עניין, ולא ניתן להגיב למגוון זה באופן קולקטיבי. תלמידים צריכים לקחת חלק פעיל יותר בבניית מסלולי הלמידה האישיים שלהם. היצירה של מסלולי לימוד מותאמים אישית שבהם כל תלמיד בוחר באופן אישי את הלימוד שלו יכולה להדגיש את החוזקות האישיות של כל אחד מהתלמידים. הפדגוגיה צריכה להשתנות בכך שהיא צריכה לוותר על הוראה ישירה, ועל הדגש על הצלחות קצרות טווח. במקום זאת, יש לפתח מודלים חדשים של הוראה ולמידה, שיכולים להיות להם פורמטים ושמות שונים, אך הם צריכים להיות ממוקדים בתלמיד, בתהליכי חקירה, באותנטיות ובדגש על הבנת המטרה שלהם.

ארגון: איפה ומתי ללמד

הטכנולוגיה אפשרה לבתי ספר להציע אפשרויות למידה אונליין ולאפשר לחלק מהתלמידים ללמוד קורסים אונליין גם ללא קשר למגפת הקורונה, אך המגפה אילצה את המערכת להתאים את עצמה באופן מלא. יש סיבות רבות לכך שבתי הספר יחזרו ללמד בשיטה "הנורמלית" כלומר במסגרת בית הספר, אך במקביל התנועה לקראת למידה אונליין היא משמעותית. המגפה שינתה באופן סופי את אחד מהחוקים הלא כתובים החשובים של בתי הספר: כל התלמידים צריכים להיות במקום אחד כדי שהחינוך יוכל להתקיים. הלמידה אונליין שינתה תפיסה זו, וגרמה למורים לחשוב על דרכים שונות ללמד וליצור קשר עם התלמידים. קיימות מספר רב של דרכים באמצעותן בתי הספר יכולים לשלב בין למידה מסורתית ללמידה אונליין, ושילוב בין למידה סינכרונית ללמידה א-סינכרונית. כאשר לומדים גם אונליין וגם פנים אל פנים, התלמידים חופשיים מלהיות בכיתות בזמנים ספציפיים, הם לא צריכים להיות באותו מקום כדי לקבל הנחיות מהמורים, והם יכולים לעבוד על פרויקטים בקצב ובזמן שלהם.

סיכום

החינוך ללא ספק יעבור שינויים משמעותיים בעשור הקרוב כתוצאה משילוב בין כוחות חזקים שונים. שינויים אלה יכללו שינויים בתוכניות הלימוד שקובעות מה התלמידים צריכים ללמוד. התלמידים יהפכו להיות יותר מעורבים בתהליכי הלמידה של עצמם, והלמידה תהפוך להיות מבוססת יותר על חוזקות ותשוקות של התלמידים באופן אישי. בתגובה לכך, אנשי החינוך צריכים לקדם את האוטונומיה של תלמידים ואת היכולת לבצע טרנספורמציות בתהליכים הפדגוגיים ובארגון של בתי הספר. למידה אונליין תמשיך להתפתח וייתכן שתהפוך להיות חלק לגיטימי בשגרת הלמידה. בהתפתחויות אלה, יש לשים דגש על פערים טכנולוגיים שקיימים בין אוכלוסיות שונות, ולמצוא דרכים שבהם החינוך יכול להתגבר על הפערים הדיגיטליים בין מקומות שונים בעולם.