רקע: טראומה בקרב ילדים פליטים
עקורים ופליטים ברחבי העולם חשופים לצורות מגוונות של טראומה, אובדן, בידוד, רדיפה ואלימות. הצטברות הטראומה הכרוכה בחוויית הפליטות עלולה להוביל להשפעות ארוכות טווח על הבריאות הנפשית, ובכללן שיעורים גבוהים של חרדה, דיכאון והפרעת דחק פוסט־טראומטית (PTSD). מצוקה נפשית מסוג זה פוגעת בפני עצמה, אך היא גם עלולה להזין מעגל של השתתפות כלכלית מופחתת התורם להנצחת מלכודות עוני. ילדים, המהווים כמחצית מאוכלוסיית הפליטים העולמית, פגיעים במיוחד להשפעות השליליות של חשיפה מתמשכת לאלימות, שכן הם נמצאים בשלב התפתחותי קריטי לגיבוש הרגלים רגשיים החיוניים לרווחה נפשית. חשיפה לאירועים טראומטיים בעבר ובהווה, יחד עם קשיי ההסתגלות לסביבת ההגירה החדשה, נחשבים לשני גורמי הסיכון המרכזיים לבריאותם הנפשית של ילדים פליטים. מאחר שמשאבי בריאות נפש מוגבלים מאוד בהקשרים אלה, יש צורך בשיטות יצירתיות לאיתור האוכלוסיות הזקוקות ביותר לסיוע.
ניתוח ציורים של ילדים מהווה כלי ותיק בפסיכולוגיה קלינית לאבחון תופעות נפשיות, שכן הוא מאפשר לחשוף מידע שקשה או מכאיב לילד למסור בשיטות תשאול מילוליות מקובלות. לאורך השנים זוהו קורלציות עקביות בין מאפייני ציור לבין הפרעות מאובחנות: ציור סמלים או זיכרונות של טראומה ודמויות תוקפניות נמצא מתואם עם הפרעת דחק פוסט־טראומטית, וכן שילוב לקוי של פרטי הדמות בציור ודמויות אנוש זעירות. בדיוקנאות עצמיים, הצללה כהה של הפנים או הגוף ושימוש בצבע כהה או בצבע יחיד מתואמים עם חרדה ודיכאון, בעוד ציור עם חיוך או בצבעים עליזים מתואם עם רמת חרדה נמוכה. ניתוחים רחבי היקף יותר של ציורי ילדים שימשו בעבר גם למדידת שינויים פסיכולוגיים הנגרמים מהתערבויות תמיכה בין־לאומיות בילדים.
איסוף הנתונים: פליטים סורים בירדן
הפליטים הסורים הראשונים הגיעו לירדן בשנת 2011. בנוסף לאוכלוסיית הפליטים הפלסטינית הוותיקה, כאחד מכל שלושה תושבים בירדן הוא פליט, ומתוכם למעלה מ־660 אלף הם סורים, כשילדים מהווים כמחצית מהם. כ־85% מהילדים הסורים בירדן חיים מתחת לקו העוני המקומי, ורבים מהם חווים עוני רב־ממדי וחשופים לאלימות ולהדרה חברתית, מה שמעמיד אותם בסיכון גבוה יותר למצוקה פסיכו־חברתית בהשוואה לבני גילם הירדנים.
נעשה שימוש בשני מאגרי נתונים נפרדים. הראשון נאסף בשנת 2016 בקרב 1231 ילדים סורים בגילי 5 עד 12 בערים שונות בירדן ובמחנה הפליטים זעתרי, שהתבקשו לצייר גם דיוקן עצמי וגם ציור חופשי, לצד סקר משפחתי על רקע סוציו־כלכלי. השני נאסף החל משנת 2018 בקרב 1249 ילדים בגילי 10 עד 12 במחנות הפליטים זעתרי ואזרק ובקהילות מארחות, שהתבקשו לצייר ציור חופשי בלבד, ומולאו עבורם גם שאלוני בריאות נפשית מסוג GHQ-12 המודדים מצוקה נפשית בסולם של 0 עד 12. כדי למדוד חשיפה לאלימות בעבר, הותאמו לכל משפחה נתוני תמותה בקרב לפי מחוז המוצא בסוריה ולפי השנה שבה נמלטה המשפחה, מתוך מאגר נתוני קרבנות המלחמה האזרחית הסורית. ילדים סווגו כ"משולבים" אם משפחתם התגוררה בקהילה עירונית ולא במחנה פליטים. בשני המאגרים קודדו 18 מאפייני ציור על בסיס הספרות הקלינית, מתוכם תשעה שסווגו כמדדי חרדה, תשעה כמדדי דיכאון ושבעה כמדדי הפרעת דחק פוסט־טראומטית (עם חפיפה חלקית בין הקטגוריות).
שיטת הניתוח: רגרסיית לאסו
לניתוח הקשר בין מאפייני הציור לתוצאים הפסיכולוגיים נעשה שימוש ברגרסיית לאסו (Least Absolute Shrinkage and Selection Operator) — שיטת למידת מכונה המצמצמת מספר רב של משתנים מועמדים לקבוצת המשתנים בעלי הכוח הניבויי הגבוה ביותר, תוך אפסון מקדמים של משתנים פחות רלוונטיים. השיטה יושמה במודל הסתברות ליניארי שבו נכללו כמשתנים בלתי־מעונשים (הנכללים תמיד במודל) גיל הילד, מגדר, גודל משק הבית, עשירון הנכסים, מגורים בקהילה מארחת ומספר שנות השהות בירדן, לצד קבוצת מאפייני ציור מעונשים שמהם בוחר האלגוריתם את הקבוצה המשמעותית ביותר. איתור עוצמת הענישה האופטימלית נעשה באמצעות אימות צולב מסוג K-fold עם עשר קבוצות, כך שבכל שלב נבחר הפרמטר שממזער את שגיאת הניבוי הממוצעת מחוץ למדגם על פני כלל הקבוצות.
תוקף מאפייני הציור כמדד למצוקה נפשית
באמצעות מאגר הנתונים שכלל את שאלון ה-GHQ-12, נבחנו מאפייני הציור כמנבאים של מצוקה פסיכולוגית מדווחת. מתוך עשרה מאפיינים אפשריים, האלגוריתם שימר ארבעה: נוכחות סיסמאות או דימויים פוליטיים בציור התבררה כמנבא החזק ביותר, ושויכה לעלייה של 15.8 נקודות אחוז בהסתברות למצוקה נפשית. אחריה, ציור בצבע יחיד שויך לעלייה של 8.1 נקודות אחוז, חוסר בפרטים לעלייה של 7.3 נקודות אחוז, וחוסר תשומת לב לשילוב הרקע בציור לעלייה של 4.7 נקודות אחוז. כיוון ההשפעה של כל ארבעת המאפיינים שנבחרו תאם באופן מלא לקורלציות ההיסטוריות בספרות הפסיכולוגית הקלינית, ממצא התומך בתוקפם של מאפייני ציור כאמצעי לזיהוי מצוקה נפשית באוכלוסיות גדולות.
חיזוי חשיפה לאלימות ושילוב בקהילה המארחת
בשני מאגרי הנתונים גם יחד, נבדק הכוח הניבויי של מאפייני ציור ביחס לחשיפה לאלימות בעבר וביחס לשילוב במרקם הירדני. נוכחות דמויות תוקפניות בציור החופשי התבררה כמאפיין העקבי ביותר ובעל הכוח הניבויי הגבוה ביותר בשני המאגרים: היא שויכה לעלייה של 16.4 נקודות אחוז בהסתברות לחשיפה לאלימות במאגר הראשון ולעלייה של 30.9 נקודות אחוז במאגר השני. במאגר הראשון נמצאו גם מאפיינים נוספים מתוך הדיוקנאות העצמיים המנבאים חשיפה לאלימות: קווים משורטטים או שבורים וקווים דהויים, שכל אחד מהם שויך לעלייה של כ־5.4 נקודות אחוז, בעוד הצללת הפנים או הגוף הראתה כיוון הפוך מהצפוי (ירידה של 9.7 נקודות אחוז). במאגר השני נמצא כי דמות מפלצתית בציור שויכה לעלייה של 22.4 נקודות אחוז בהסתברות לחשיפה לאלימות, ציור בצבע יחיד לעלייה של 4.6 נקודות אחוז, וחוסר בפרטים לעלייה של 2.5 נקודות אחוז; לעומת זאת, עיסוק בסמלים או זיכרונות טראומה הראה קשר בלתי צפוי — ירידה של 18.7 נקודות אחוז בהסתברות לחשיפה לאלימות.
ביחס לשילוב בקהילה המארחת, מרבית המאפיינים שניבאו חשיפה לאלימות הראו כיוון הפוך כצפוי. במאגר הראשון, ילדים שציירו קווים משורטטים או שבורים היו בעלי הסתברות נמוכה ב־17.3 נקודות אחוז לשילוב בקהילה, וציור קווים דהויים שויך לירידה של 8.8 נקודות אחוז. חוסר בפרטים בציור, המזוהה היסטורית עם דחק פוסט־טראומטי, שויך במאגר השני לירידה של 7.3 נקודות אחוז בהסתברות לשילוב, וציור בצבעים כהים שויך במאגר זה לירידה של 12 נקודות אחוז. במאגר הראשון נמצא גם כי ציור ללא אף או פה וציור עם ראש זעיר שויכו כל אחד לירידה של 8.8 נקודות אחוז בהסתברות לשילוב, ואילו ציור בצבעים בהירים ועליזים שויך לעלייה של 9.8 נקודות אחוז. חלק מהתוצאות סתרו את הצפוי: חיוך בדיוקן העצמי, המזוהה בדרך כלל עם רמת חרדה נמוכה, נקשר דווקא לירידה בסיכוי לשילוב, והצללת הפנים או הגוף נקשרה דווקא לעלייה בסיכוי לשילוב. בסך הכול, מתוך תשעה מאפיינים שנבחרו כמנבאי חשיפה לאלימות בשני המאגרים גם יחד, שבעה תאמו את הכיוון הצפוי מהספרות הקלינית, וכך גם שבעה מתוך תשעה מאפיינים שנבחרו כמנבאי שילוב.
מסקנות ומגבלות
הממצאים תומכים בשני מסקנות מרכזיות. ראשית, קורלציות היסטוריות שזוהו בספרות הפסיכולוגית הקלינית בין מאפייני ציור לבין הפרעות נפשיות ממשיכות להתקיים גם בהקשר הספציפי של ילדים פליטים סורים, כפי שעולה מהעובדה שכל המאפיינים שנבחרו על ידי האלגוריתם כמנבאי מצוקה נפשית פעלו בכיוון הצפוי. שנית, שיטות למידת מכונה כגון רגרסיית לאסו מסוגלות לזהות בעקביות סבירה מאפייני ציור המנבאים גם גורמי סיכון היסטוריים, כמו חשיפה לאלימות בעבר, וגם גורמים ממתנים אפשריים, כמו שילוב בקהילה מארחת, כאשר נוכחות דמויות תוקפניות בציור החופשי בולטת כמאפיין העקבי ביותר בין שני המאגרים.
לצד זאת, קיימות מגבלות משמעותיות. שני מאגרי הנתונים שונים זה מזה בטווח הגילים, בסוג הציורים שנאספו ובזמינות מדדי בריאות נפשית, מה שמגביל את היכולת לאחד אותם לניתוח משותף. חלק מהקורלציות שהתקבלו סתרו את הצפוי מהספרות הקלינית, וההתאמה בין שני המאגרים אינה עקבית בכל מקרה. כמו כן, מדד השילוב בקהילה המארחת מבוסס על מגורים מחוץ למחנה פליטים בלבד, מדד גס יחסית שאינו לוכד היבטים נוספים של השתלבות חברתית. מאפייני ציור, ככלל, מהווים אות רועש ולא מדד קליני מוחלט, ולכן ראוי להשתמש בהם ככלי משלים בלבד במסגרת התערבות פסיכולוגית רחבה יותר, ולא כתחליף לאבחון מקצועי. עם זאת, ניתוח דיגיטלי של ציורי ילדים בעזרת למידת מכונה מציע פוטנציאל כשיטה מהירה, זולה ולא פולשנית לאיתור ילדים בודדים הזקוקים לטיפול מוקדם, להשוואת רמות הבריאות הנפשית המצרפית בין אזורי משבר שונים, ולמעקב אחר שינויים במצב הנפשי של אוכלוסיית ילדים לאורך זמן.
מקור
Baird, S., Panlilio, R., Seager, J., Smith, S., & Wydick, B. (2022). Identifying psychological trauma among Syrian refugee children for early intervention: Analyzing digitized drawings using machine learning. Journal of Development Economics, 156, 102822.