מסלולים מוויסות רגשי הורי, סוציאליזציה רגשית ופרקטיקות הוריות אל הוויסות הרגשי של ילדי הגן

רקע תיאורטי

היכולת של ילדים לווסת רגשות, כלומר לשלוט בתדירותם, במשכם ובעוצמתם, נחשבת גורם מגן משמעותי מפני קשיים חברתיים והתנהגותיים, ותורמת להסתגלות חברתית ולהצלחה בבית הספר בהמשך החיים. בגיל הגן הילדים הופכים עצמאיים יותר, ונדרשים להתמודד עם הקשרים חברתיים מורכבים ורגשיים יותר מול בני גילם. ההבדלים בין ילד לילד באופן שבו הם מתמודדים עם רגשות, בצורה מסתגלת יותר או פחות, נובעים מהשילוב בין מאפייני הילד עצמו, כגון טמפרמנט, לבין השפעות סביבתיות כמו הורים וגננות. ההורים נחשבים לגורם המרכזי בלמידת הילד על עולם הרגשות.

הוויסות הרגשי של ילדים נלמד לפי שלושה מסלולים עיקריים: התבוננות בוויסות הרגשי של ההורה עצמו, דפוסי ההתייחסות ההוריים לרגשות הילד, ואקלים רגשי משפחתי המשתקף באופן שבו ההורים נוהגים במצבי משמעת. ילדים עשויים לאמץ אסטרטגיות מסתגלות, כגון הסחת דעת, הרגעה עצמית, פרשנות מחדש של המצב (רה-אפריזל) או פנייה לעזרת מבוגר, המשויכות למיומנויות חברתיות טובות יותר ולסיכון נמוך יותר לפסיכופתולוגיה. לעומת זאת, אסטרטגיות בלתי מסתגלות, כגון הימנעות, ביטוי רגשי מוגזם או דיכוי הבעת הרגש, קשורות בסיכון מוגבר לקשיים רגשיים והתנהגותיים.

כישורי הוויסות הרגשי של הילד מושפעים מאיכות המאמצים המשותפים של ההורה בוויסות רגשי הדדי, וכן מכישורי הוויסות הרגשי של ההורה עצמו: חשיפה לדרכים מסתגלות יותר להתמודד עם רגשות תורמת ליכולת הילד לאמץ אסטרטגיות דומות, בעוד קושי הורי בוויסות רגשי קשור לוויסות רגשי פחות מסתגל אצל הילד. הורים הנוטים לפרש מחדש אירועים שליליים באופן בונה יותר נוטים לתמוך יותר בהתפתחות הוויסות הרגשי של ילדיהם, בעוד הורים הנוטים לדכא את הבעת רגשותיהם נוטים לתמוך בכך פחות.

מעבר לחיקוי ישיר, למידת הילד על רגשות מושפעת גם מדפוסי ההתייחסות ההוריים לרגשותיו, כלומר עד כמה ההורה ער לרגשות הילד, מקבל אותם ומדריך אותו בניהולם. תגובות תומכות, המבוססות על תפיסה הרואה ברגשות שליליים דבר לגיטימי והזדמנות לחיבור בין הורה לילד, כוללות אימון רגשי: אימות רגשות הילד, סיוע בזיהוין ותיוגן, והכוונתו לפתרונות מתאימים. דפוסים אלה קשורים בוויסות רגשי מפותח יותר אצל ילדי גן. לעומת זאת, תגובות בלתי תומכות, כגון ביטול הרגש, הקטנתו או ענישת הילד על הבעתו, משקפות לרוב חוסר נוחות של ההורה עצמו עם רגשות, מעבירות לילד את המסר שרגשותיו אינם חשובים, ומצמצמות הזדמנויות ללמידה על ויסות רגשי.

מקור השפעה שלישי הוא דפוסי ההתנהגות ההוריים במצבי משמעת, השונים מסגנון הורות יציב ורחב יותר משום שהם מתייחסים להתנהגויות ספציפיות בהקשרים ספציפיים. פרקטיקות הוריות חיוביות, כגון מתן שבח, הצבת גבולות ברורה והכנת הילד מראש למצבים מאתגרים, קשורות בוויסות רגשי מפותח יותר ובסיכון נמוך יותר לקשיים רגשיים והתנהגותיים. פרקטיקות שליליות, כגון תגובות קשוחות, לא עקביות או מקילות מדי, קשורות בוויסות רגשי פחות מפותח אצל הילד. הורות סמכותית, המשלבת שליטה גבוהה עם חום רגשי, נמצאה קשורה לכישורי ויסות רגשי טובים יותר, בעוד הורות סמכותנית, המשלבת שליטה גבוהה עם ביקורתיות וענישה, קשורה בסיכון מוגבר לחוסר ויסות רגשי.

בין שלושת מקורות ההשפעה הללו קיימים גם קשרים עקיפים. יכולת ההורה לפרש מחדש את רגשותיו קשורה בשימוש רב יותר באימון רגשי תומך, בעוד דיכוי הרגש קשור בדפוסי התייחסות פחות תומכים ומבטלים יותר. הורים הנוהגים לפרש מחדש נוטים לראות ברגש שלילי של הילד סימן לכך שהוא זקוק לעזרה בניהולו, בעוד הורים השקועים במצוקתם הרגשית שלהם מפנים פחות משאבים לצרכיו הרגשיים של הילד. הוויסות הרגשי ההורי קשור גם, בעקיפין, לפרקטיקות ההורות: הורים המיטיבים לווסת את רגשותיהם נוטים להיות קשובים יותר לצורכי הילד ולהשתמש יותר בפרקטיקות הורות חיוביות, בעוד קושי בוויסות רגשי קשור בהורות קשוחה ולא עקבית יותר. פרקטיקות ואופני הורות נבדקו אפוא כמתווכים, כך שהורות סמכותית מתווכת בין פרשנות מחדש הורית לכישורי ויסות רגשי טובים יותר, בעוד דיכוי רגשי קשור, דרך הורות סמכותנית, בכישורי ויסות רגשי פחותים.

הקשר בין דפוסי ההתייחסות ההוריים לרגשות לבין פרקטיקות ההורות במשמעת עצמן זכה עד כה לתשומת לב מחקרית מועטה יחסית, אף שתפיסה רחבה של פילוסופיית-מטא-רגש עשויה לעצב את שני התחומים בו-זמנית: הורים המקבלים יותר את רגשותיו השליליים של הילד נוטים לספק גם יותר מבנה, כגון הנחיות ברורות, אפשרויות בחירה וכללים, ובמצבי אי-ציות לסייע לו להבין את השלכות מעשיו. לעומתם, הורים החווים אי-נוחות מול רגשות שליליים נוטים יותר להגיב בביקורתיות, השפלה או ענישה, או לחלופין בתגובה לא עקבית ובהימנעות מהצבת גבולות.

שיטה

הנתונים נאספו בינואר 2022 כמדדי בסיס במסגרת מחקר שבחן תוכנית התערבות בית-ספרית לקידום למידה חברתית-רגשית בגני ילדים. המדגם כלל 330 ילדי גן (גיל ממוצע 66.2 חודשים; טווח 52 עד 72 חודשים), מהם 52.7 אחוזים בנים, רובם רומנים ומיעוטם הונגרים, שלמדו בגן כשנתיים בממוצע. מרבית הממלאים היו אימהות, בעלות רמת השכלה והכנסה גבוהות מהממוצע.

שימוש ההורים בפרשנות מחדש (רה-אפריזל) ובדיכוי רגשי נמדד באמצעות שאלון ייעודי. פרקטיקות הורות חיוביות, הכוללות חיזוק התנהגות חיובית, הצבת גבולות והורות יזומה, נמדדו בשאלון נפרד, ואילו הורות שלילית נמדדה באמצעות תת-סולמות של הקלה יתר ותגובתיות יתר. אימון רגשי וביטול רגשי הוערכו על סמך תגובות ההורה הצפויות בתרחישים המעוררים רגש שלילי אצל הילד. אסטרטגיות ויסות מסתגלות (ויסות עצמי וויסות משותף) ובלתי מסתגלות (תת-ויסות ויתר-ויסות) הוערכו בשאלון שמילאו ההורים.

הנתונים נותחו באמצעות מידול משוואות מבניות דו-שלבי בשיטת נראות מרבית: תחילה נבדקו מודלי המדידה, ולאחר מכן הושוו מודלים מבניים היפותטיים למודלים מוגבלים ובלתי מוגבלים, תוך שמירה על המודל בעל ההתאמה הטובה ביותר לנתונים. מגדר הילד ורמת ההשכלה ההורית נכללו כמשתני בקרה, בשל קשרים מקדימים שנמצאו בינם לבין משתני המודל.

ממצאים

המודל הבוחן את הקשר בין פרשנות מחדש הורית, אימון רגשי והורות חיובית לוויסות רגשי מסתגל הסביר 43 אחוזים משונות הוויסות הרגשי המסתגל של הילדים. פרשנות מחדש הורית נמצאה קשורה ישירות לוויסות הרגשי המסתגל של הילד, וכן קשורה אליו בעקיפין, בשרשרת המובילה מפרשנות מחדש לאימון רגשי ומשם להורות חיובית. אימון רגשי לא נמצא קשור ישירות לוויסות המסתגל, אך היה קשור אליו בעקיפין דרך הורות חיובית.

המודל הבוחן את הקשר בין דיכוי רגשי הורי, ביטול רגשי והורות שלילית לוויסות רגשי בלתי מסתגל הסביר 54 אחוזים משונות הוויסות הבלתי מסתגל. דיכוי רגשי הורי לא נמצא קשור ישירות או כוללני לוויסות הבלתי מסתגל. ביטול רגשי נמצא קשור לוויסות הבלתי מסתגל בעקיפין, דרך הורות שלילית (תגובתיות יתר והקלה יתר).

השוואה בין בנים לבנות לא העלתה הבדלים מובהקים בעוצמת המסלולים העקיפים הללו, כך שדפוס הקשרים דמה בין המינים, על אף שבנות נטו להפגין וויסות רגשי מסתגל יותר, וויסות בלתי מסתגל פחות, ולקבל מעט יותר אימון רגשי מהוריהן בהשוואה לבנים.

דיון ומסקנות

פרשנות מחדש הורית, בניגוד לדיכוי רגשי, נמצאה קשורה ישירות לוויסות הרגשי של הילד, ומכך עולה שהורים המפרשים מחדש את התנהגות ילדם באופן בונה יותר חושפים אותו לדרכים מתאימות יותר לביטוי ולעיבוד רגשות, ובכך מלמדים אותו במישרין אסטרטגיות מסתגלות. השפעת הדיכוי הרגשי, לעומת זאת, פעלה רק בעקיפין, דרך התנהגות ההורות: ניסיון להסתיר רגשות שליליים עשוי להתבטא באינטראקציות פחות יעילות בין הורה לילד, המעודדות בתורן אסטרטגיות בלתי מסתגלות. ממצא זה עולה בקנה אחד עם הצורך בתוכניות הורות המתמקדות בשיפור יכולת ההורה לווסת את רגשותיו שלו, שכן הורים המתקשים בכך עשויים להיות פחות מסוגלים ליישם פרקטיקות הורות חיוביות, ונוטים להתייחס לילד כ"בעיה" במקום להתמודד בשלווה עם התנהגותו המאתגרת.

בניגוד לציפייה, ושלא כמו פרקטיקות ההורות, דפוסי ההתייחסות הרגשית לא נמצאו קשורים ישירות לוויסות הרגשי של הילד באף אחד משני המודלים. פרקטיקות הורות חיוביות, כגון תשומת לב להתנהגות חיובית, הצבת גבולות ברורה וצפייה מראש של מצבים מאתגרים, נמצאו קשורות לוויסות רגשי מסתגל יותר, בעוד הורות תגובתית-יתר ולא עקבית נמצאה קשורה לוויסות בלתי מסתגל. במקום זאת, דפוסי ההתייחסות הרגשית נמצאו קשורים לוויסות הרגשי של הילד בעקיפין, דרך פרקטיקות ההורות, בשני המודלים, לצד שרשרת נפרדת שבה פרשנות מחדש הורית ניבאה וויסות מסתגל דרך אימון רגשי ולאחריו הורות חיובית. דפוס זה מרמז שהאופן שבו הורים ניגשים ללמד את ילדם על רגשות עשוי לעצב את האופן שבו הם מגיבים בהמשך למצבי אי-ציות, ושפרקטיקות ההורות מתפקדות כמנגנון שדרכו דפוסי ההתייחסות הרגשית משפיעים על הוויסות הרגשי של הילד. אסטרטגיות ניהול התנהגות עשויות להיות רלוונטיות במיוחד ללמידת ויסות רגשי בגיל הגן, בעוד דפוסי ההתייחסות הרגשית עשויים לשאת משקל רב יותר בשלבי התפתחות מאוחרים יותר, ככל שהילד רוכש שליטה רבה יותר בהתנהגותו; בהתאם לכך, התערבויות המבוססות על אסטרטגיות משמעת חיוביות הראו יעילות רבה יותר עבור ילדי גן בהשוואה להתערבויות המתמקדות באימון רגשי. הממצאים מרמזים גם על יתרון אפשרי בשילוב מרכיבי אימון רגשי וניהול התנהגות בתוכנית הורות אחת, לשיפור הוויסות הרגשי של הילד.

מגבלות ומחקרי המשך

העיצוב החתך-רוחבי מגביל את האפשרות להסיק מסקנות סיבתיות; מחקרים קודמים מצביעים על כך שהורות קשוחה וכישורי ויסות רגשי אצל ילדי גן עשויים להשפיע זה על זה באופן הדדי לאורך זמן, ולכן נדרשים מחקרים אורכיים להבהרת כיוון הקשרים. המדגם כלל בעיקר ילדים המתפתחים באופן תקין ממשפחות בעלות רמת השכלה והכנסה גבוהות יחסית, מה שמגביל את יכולת ההכללה למשפחות המתמודדות עם עיכובים התפתחותיים, קשיים התנהגותיים בעצימות קלינית, הכנסה נמוכה או קונפליקט משפחתי גבוה. הממלאים היו ברובם המכריע אימהות, כך שנותרו פתוחות שאלות באשר לתרומתם הייחודית של אבות ללמידת הילד על ויסות רגשי. הגורמים ההוריים הסבירו כמחצית מהשונות בוויסות הרגשי של הילדים, מה שמצביע על כך שגורמים הוריים נוספים, כגון לחץ נפשי, דיכאון או ביטוי רגשי הורי, וגורמים הקשורים לילד עצמו, כגון טמפרמנט או אפקטיביות שלילית, עשויים אף הם למלא תפקיד ומצריכים שילוב במודלים עתידיים. ההסתמכות על דיווח עצמי הורי בכל המדדים עלולה גם היא להביא להערכת יתר של הקשרים בין המשתנים, ומצביעה על הצורך בגישות תצפיתיות או רב-דיווחיות במחקר עתידי.

מקור

Ştefan, C. A., & Dănilă, I. (2025). Pathways from parenting emotion regulation, emotion socialization and parenting practices to preschoolers' emotion regulation. Early Childhood Research Quarterly, 72, 273–283.