הצמיחה המהירה באוכלוסיית העולם ובכלכלה מגבירה את הניצול של משאבי טבע ומקשה על ניהול בר-קיימא של מדינות. שינוי האקלים מציב איומים מגוונים על האנושות, בייחוד על קהילות פגיעות הסובלות ממילא מבצורת ורעב חמורים, דבר המניע עקירת אוכלוסין. עצימות האירועים הקיצוניים גוברת בעקבות שינוי האקלים, ומחוללת הגירה ועקירה, כך שסוגיית פליטי האקלים זוכה לתשומת לב גוברת ברחבי העולם. עם זאת, ההכרה בקטגוריית מהגרים זו אינה פשוטה, וניתוח האופן שבו הקהילה הבינלאומית מתמודדת עם מושג פליטי שינוי האקלים חושף מציאות מתהווה שקשה להתעלם ממנה.
פליטים ועקורים: מרדיפה להגנה משפטית
במאה העשרים, לאחר תום מלחמת העולם השנייה, חשו ממשלות וגופים בינלאומיים בצורך לגבש הנחיות בנוגע למעמדם והגדרתם של מהגרים ופליטים. בשנת 1948 הכריזה האומות המאוחדות על ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, ובה נקבע לראשונה במסמך משפטי בינלאומי כי לכל אדם הזכות לבקש ולקבל מקלט מרדיפה במדינות אחרות. בשנת 1951 כינסה האומות המאוחדות את האמנה בדבר מעמדם של פליטים, בעקבות גלי ההגירה הכפויה העצומים שחוללה המלחמה. האמנה הגדירה פליט כאדם הנמצא מחוץ למדינת אזרחותו בשל פחד מבוסס מרדיפה על רקע גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקבוצה חברתית מסוימת או דעה פוליטית, ואינו יכול או מוכן, בשל אותו פחד, לשוב ולקבל את הגנת אותה מדינה.
אמנת 1951 עודנה מהווה מרכיב מרכזי במשטר הפליטים הבינלאומי, אולם ההגדרה שבה שנויה כיום במחלוקת, שכן התפתחויות בזירה הבינלאומית יצרו סוגים חדשים של פליטים החושפים את צרותה של ההגדרה המקורית. מעבר למסגרת הבינלאומית, מדינות רבות מגבשות הגדרות פליטים משלהן כדי להעניק הגנה משלימה לאזרחיהן, ומרחיבות לעיתים את תחולת מעמד הפליט להיבטים שאמנת 1951 אינה מכירה בהם, ובהם סכנת עינויים, עונש מוות, מצב של סכסוך מזוין, אסונות סביבתיים, מחסור במשאבי טבע, קשרים משפחתיים, מחלה ורדיפה מגדרית. הרחבות אלו פותחות פתח להכרה בקטגוריות הגירה נוספות, בהן פליטים כלכליים, הומניטריים, סביבתיים ופליטי אקלים.
פליטים ושינויים סביבתיים גלובליים
המונח "פליטים סביבתיים" הופץ לראשונה בשנת 1970 בידי לסטר בראון, אך הדיון המסודר בקטגוריה זו החל רק בשנת 1985, עם פרסום מאמרו של אל-הינאווי מטעם תוכנית הסביבה של האומות המאוחדות. לפי הגדרתו, פליטים סביבתיים הם אנשים שנאלצו לעזוב את בית הגידול המסורתי שלהם, באופן זמני או קבוע, בשל שיבוש סביבתי משמעותי – טבעי או מעשה ידי אדם – המסכן את קיומם או פוגע קשות באיכות חייהם. בהמשך לכך הוצע כי מדובר באנשים החשים חוסר ביטחון קיצוני בשטחם עקב סכנות אקלימיות כגון בצורת והתפשטות שטחים מיוערים, ואינם יכולים אלא לברוח למקום בטוח יותר, כשהסיכוי לשוב לארץ מולדתם קלוש.
שיבושים סביבתיים, בין אם מקורם באסונות טבע ובין אם בהתערבות אנושית, הופכים לרוב את החיים לבלתי נסבלים ומותירים לנפגעים ברירה יחידה – בריחה מביתם. מקובל להבחין בין כמה קטגוריות של פליטים סביבתיים: מי שנעקרו זמנית עקב שיבושים מקומיים כגון מפולות שלגים ורעידות אדמה; מי שהיגרו משום שהידרדרות סביבתית מסכנת את פרנסתם או בריאותם; מי שהתיישבו מחדש בעקבות הידרדרות קרקע המובילה למדבור או לשינוי קבוע בבית הגידול; קורבנות "סכסוך סביבתי" על רקע מחלוקות סביב משאבי קרקע ומים; ומי שנעקרו בשל עליית מפלס הים.
חוקרים ציינו כי בירוא יערות, מדבור, בעיות מזון וחקלאות, אבטלה, עוני, התחממות גלובלית וגידול אוכלוסין צפויים להניע הגירה מטעמים סביבתיים, והוערך כי עד שנת 2050 יימנו כ-150 מיליון פליטים סביבתיים בעולם. תופעה זו נתפסת לא רק כבעיה סביבתית אלא גם ככלכלית, פוליטית וחברתית, שצפויה להיות אחד המשברים ההומניים החמורים ביותר של המאה ה-21. במקביל צמח המושג "אנשים עקורים סביבתית", שנועד לעקוף את הרגישות הרגשית הכרוכה במילה "פליט", ולתאר אנשים המצויים בסכנה עקב שיבושים סביבתיים ואקולוגיים ונאלצים בעקבות כך לעזוב את שטחם. כיום מוקד הדאגה בקרב ארגוני סנגור, חוקרי חברה וגורמי מחקר אינו העדר הגדרה מדויקת, אלא היעדר מעמד משפטי והגנה נורמטיבית, פער המקשה על התמודדות עם עקירה כפויה ועל קידום צעדים לשיפור מצבן של אוכלוסיות החשופות לסיכון עקירה.
הגדרות אלו, אף שהן רחבות ופשטניות למדי, מבחינות בשלוש קטגוריות עיקריות ובמנגנוני הדחיפה שלהן: הראשונה כוללת מי שנעקרו זמנית עקב לחץ סביבתי חולף ושבים לבית הגידול לאחר שיקום השטח, כגון בעקבות אסון טבע או תאונה סביבתית; השנייה כוללת מי שנאלצו לעזוב את שטחם לצמיתות בשל שיבוש אנתרופוגני בסביבתם ובאקלימם; והשלישית כוללת מי שבוחרים להגר בחיפוש אחר פרנסה טובה יותר בעקבות שיבוש סביבתי – סיווג סובייקטיבי יותר, שכן מדובר בהחלטה שמקבלים המהגרים עצמם, הנדרשים להסתגל למציאות חדשה.
שינוי האקלים ומקורות מחיה
דוח הפיתוח האנושי לשנים 2007/2008 בנושא המאבק בשינוי האקלים ניתח לעומק את ההשלכות והתחזיות של שינוי האקלים על הגירה כפויה, והצביע על כך שלשינוי האקלים זיקה אנתרופוגנית עמוקה, המחריפה פגיעויות סביבתיות, כלכליות וחברתיות קיימות. מושג פליטי האקלים חדש יחסית ועודנו מתגבש, והדיון סביבו מתעצם ככל שמשבר האקלים מחריף. בעקבות כך צמחו הגדרות חדשות, ובהן "אנשים עקורים בשל שינוי אקלים" – המתארת אנשים שבית הגידול שלהם מאוים או נמצא בסיכון להיכחד עקב שינוי אקלימי. עקירה שמקורה בשינוי האקלים נחשבת לצורה של הגירה כפויה, שכן הן בני האדם והן הקרקע שבה הם חיים נפגעים מהשפעותיו ההרסניות והבלתי הפיכות של שינוי האקלים, ולפיכך נאלצים אלה לברוח מארץ מולדתם ולקבל את מעמד פליטי האקלים.
קיימת גם מחלוקת סביב עצם התיוג – האם ראוי לכנות קבוצה זו "פליטי אקלים" או "מהגרים כפויים מטעמי אקלים": המילה "פליט" מעוררת רגישות רגשית ופתיחות מצד הציבור, ואילו המילה "מהגר" נושאת קונוטציה שלילית המרמזת כי מדובר בתנועה ספונטנית לשם שיפור איכות החיים. אף שקטגוריית "פליטי האקלים" עשויה להישמע נוחה יותר, מי שנמצא תחת הגדרה זו אינו עומד בדרישות המשפטיות ואינו זכאי להגנה מכוח אמנת 1951, שכן דרישת הסף שלה היא רדיפה פוליטית, ואילו פליטי האקלים נעקרים בשל גורם טבעי מובהק.
אזור קרן אפריקה סבל בשנים האחרונות ממשבר כלכלי חמור ומאחת הבצורות הקשות ביותר שידע, מה שהחריף את זרימת ההגירה הכפויה באזור; אולם הבעיות הסביבתיות חורגות מתחום הבצורת בלבד, שכן במזרח האזור מואצים גם מדבור, שיטפונות ופגיעה בקרקע עקב שינוי האקלים, מה שהוביל למשבר מזון חמור בתחילת המאה ה-21. הגירה שמקורה בשינוי האקלים עשויה להיות זמנית – כאשר אנשים בורחים מסופות או בצורת – או קבועה, כאשר שטח שלם, עיר או אף מדינה, הופך לבלתי ראוי למגורים, כפי שעלול לקרות במדינות אי קטנות.
עליית מפלס הים היא כיום האירוע הקיצוני המניע את מרבית ההגירה בעולם, כאשר האזורים הפגיעים ביותר הם מדינות אי מתפתחות קטנות באוקיינוס השקט, בשל טופוגרפיה נמוכה, שחיקת חופים, בצורת גוברת, הלבנת אלמוגים וגלי סערה. קיריבטי וטובאלו מוצגות פעמים רבות בתקשורת ובדיווחי ארגונים לא ממשלתיים כ"מדינות נעלמות" שצפויות להיות בלתי ראויות למגורים עד שנת 2050, כאשר תושביהן עלולים להיות פליטי האקלים הראשונים בעולם. גם באיי המלדיביים צפויים שטחים נרחבים בבירה להיות מוצפים עד שנת 2025, ומלבד עליית מפלס הים מאיימים על מדינות האי הקטנות גם סופות ומחסור במים.
בנגלדש היא מדינה נוספת הנתונה בסכנת הידרדרות חמורה עקב שינוי האקלים ונחשפת לסכנות אקלימיות הקשורות במים. אף שהגירה עונתית אינה תופעה חדשה שם, זרימת המהגרים התעצמה בשל אירועים סביבתיים לצד אילוצים חברתיים וכלכליים של המדינה. בעוד מזרח אפריקה וקרן אפריקה סובלות מבצורות קשות, בנגלדש מתמודדת עם שיטפונות גוברים, כאשר שינוי האקלים מהווה גורם מחריף מרכזי לנוכח עדויות לכך שכמות המשקעים במונסון קשורה להגברת אפקט החממה. מספר העקורים מדי שנה בעקבות שיטפונות וסחיפת קרקע בבנגלדש מגיע לכמעט מיליון בני אדם, וחלק מהם חוצה את הגבול באופן בלתי חוקי להודו.
מסקנות
עם תחילת המאה ה-21 עלה הדיון בנוגע לפליטים ולקטגוריות שלהם, ובמסגרתו החלה להתגבש הגדרת הפליטים הסביבתיים. אחת ההגדרות המוקדמות בתחום, משנת 1985, תיארה מהגרים אלה כאנשים הנפגעים מכל סוג של שיבוש סביבתי ונאלצים בעקבותיו לעזוב את בית גידולם תוך סיכון חייהם. מאז צמחו הגדרות נוספות, ועמן התחזק הצורך לסווג אוכלוסייה נודדת זו.
אף שהמושג עדיין אינו זוכה להכרה משפטית, הדיון בהגדרות הולך ומתעצם בעיקר על רקע החרפת שינוי האקלים הגלובלי, ובעקבות כך צמחה תת-קטגוריה ממוקדת יותר – פליטי אקלים. פליט אקלים הוא מי שנאלץ לעזוב את ביתו או ארצו בשל השפעותיהם של אירועי אקלים חמורים, החושפים אותו לתחושת חוסר ביטחון ומאלצים אותו לבקש מקלט באזורים או במדינות אחרות, ולבנות מחדש את חייו במקום אחר חרף התנאים הקשים שהוא נתון בהם.
חרף המאמצים להתמודד עם שינוי האקלים, ניכר חוסר מחויבות מצד הקהילה הבינלאומית לפתור את סוגיות העקירה, בייחוד את דילמת פליטי האקלים. הכרה במושג פליטי שינוי האקלים עשויה להוביל להקמת משטר הגנה הולם, המסדיר את מעמדם באמצעים ברורים וממוקדים. הכרה משפטית בפליטי אקלים חיונית ביותר, כדי שמי שאינו מסוגל לשוב לבית גידולו בשל סכנות אקלימיות יזכה לסיוע הנדרש.
מקור
Berchin, I. I., Valduga, I. B., Garcia, J., & Guerra, J. B. S. O. de A. (2017). Climate change and forced migrations: An effort towards recognizing climate refugees. Geoforum, 84, 147–150.