סיכום בעברית של המאמר: The Theological Colleges of Najaf

המכללות התיאולוגיות של נג'ף

דמיינו אוניברסיטה בלי נשיא, בלי דקאנים ובלי תקציב קבוע. אין בה בחינות, אין תעודות ואין לוח זמנים שמחייב את מי שבא ללמוד בה. מורים מלמדים בלי שכר, תלמידים לומדים בלי שכר לימוד, וכל מי שמצא חדר פנוי יכול להיכנס אליו ולהתחיל. מוסד כזה נשמע כמו תרגיל מחשבתי, אבל הוא קיים כבר מאות שנים בעיר נג'ף שבעיראק, אחת הערים הקדושות ביותר לשיעה, ובה קבור האימאם עלי.

נג'ף היא אחד המרכזים החשובים ללימוד תיאולוגי בעולם השיעי, והמכללות שלה מושכות אליהן אלפי תלמידים מאיראן, מפקיסטן, מהודו, מטיבט ומארצות נוספות. הלימוד בהן קשור לעיקרון מרכזי באמונה השיעית: הצורך במלומדים בעלי סמכות, מוג'תהידים, שמסוגלים לפרש מחדש את מקורות הדת בכל דור. השאלה שמעניינת את הכותב היא איך נראה חינוך כזה מבפנים, ומה אפשר ללמוד ממנו.

הכותב מכיר את הנושא מקרוב. אביו למד בנג'ף שנים רבות, הוא עצמו החל ללמוד תיאולוגיה בעיר סמוכה כשהיה נער, ובהמשך למד והכיר מקרוב אוניברסיטאות בגרמניה, בבריטניה, בצרפת ובארצות הברית. מניסיונו הרחב עולה השאלה אם מוסד כל כך שונה מהאוניברסיטה המערבית יכול להציע משהו שהמערב איבד, ואיפה נמצאים הקשיים שלו.

כדי לבחון זאת הוא מתאר את המכללות של נג'ף כפי שראה אותן בביקורים שערך בהן בשלהי שנת 1957. הוא מתאר את מבנה המכללות ואת אורח החיים בהן, מציג את שלבי הלימוד ואת הספרים שנלמדים בכל שלב, ומביא נתונים על הרכב התלמידים ועל דרכי המימון. הוא מתבסס גם על הרצאות שבהן נכח, על שיחות עם תלמידים, עם מלומדים ועם מוג'תהידים בכירים, ועל תיאור של סדר יום של תלמידים מסוימים.

מעבר לתיאור של מקום אחד, המאמר פותח שאלות רחבות יותר על חינוך ללא בחינות וללא פיקוח, על היחס בין מסורת למודרנה, ועל המקום של לימוד דתי בעולם שמשתנה במהירות.