סיכום בעברית בהיקף 1,437 מילים של המאמר:
Meydani, A., & Mizrahi, S. (2010). The relationship between the Supreme Court and parliament in light of the theory of moves: The case of Israel. Rationality and Society, 22(1), 55–82. https://doi.org/10.1177/1043463109346469
לרכישת הסיכום
ארעה שגיאה
תקלה זמנית במערכת התשלום, אנא נסה שוב במועד מאוחר יותר
מעבד את התשלום, פעולה זו עשויה לקחת כמה רגעים
היחסים בין בית המשפט העליון לפרלמנט לאור תורת המהלכים: המקרה הישראלי
מעטות הסוגיות בישראל שמעוררות סערה כמו היחסים בין בית המשפט העליון לכנסת. מאז שנות השבעים הלך בית המשפט והרחיב את שעריו: עותרים שבעבר היו נדחים על הסף בשל היעדר זכות עמידה, או משום שהעניין נחשב פוליטי מכדי להידון בבית משפט, החלו לקבל יומם בבג"ץ, ולבסוף אף בוטלו חוקים של הכנסת. הוויכוח הציבורי מתנהל לרוב בשפה של ערכים, של "מהפכה חוקתית" ושל "שלטון שופטים". אבל אפשר לשאול שאלה אחרת: מה אם מדובר במשחק אסטרטגי, שבו כל צד שוקל צעד אחר צעד מה ירוויח ומה יפסיד?
אסף מידני ושלמה מזרחי מציעים לקרוא את ההיסטוריה הזאת דרך תורת המהלכים, גרסה דינמית של תורת המשחקים שבה השחקנים עצמם מחליטים מתי לזוז ומתי להישאר במקומם, תוך שהם צופים את תגובת הצד שכנגד. בית המשפט יכול לבחור בין אקטיביזם מלא לבין דרך ביניים; הפוליטיקאים יכולים לבחור בין ריסון בית המשפט בחקיקה לבין גישה גמישה כלפיו. השאלה המרכזית היא אם מודל כזה מסוגל להסביר את השינוי ארוך הטווח ביחסים בין שתי הרשויות, ולהראות היכן נמצאת נקודת שיווי המשקל שאליה הן חותרות.
השאלה הזאת נוגעת גם לוויכוח תיאורטי רחב יותר במדע המדינה. גישה אחת מדגישה מבנים היסטוריים ותלות במסלול, וגישה אחרת מדגישה שחקנים רציונליים הממקסמים את האינטרסים שלהם, והמחברים מבקשים לגשר ביניהן.
כדי לבחון את המודל עוקבים המחברים אחר ארבעה עשורים של פסיקה וחקיקה, משנות השבעים ועד 2007: מפרשת ברגמן ופרשת רובינשטיין, דרך חוקי היסוד של 1992 ופרשת בנק המזרחי, ועד ביטול "חוק האינתיפאדה" וסעיפים בחוק ההתנתקות. לצד הפסקים הם בוחנים גם את ההקשר החברתי: השינויים שאחרי מלחמת ששת הימים, עליית קבוצות האינטרס ומשבר המשילות של שנות השמונים, ושואלים מה הניע את הפוליטיקאים לעתור בעצמם לבג"ץ ומה הניע את בית המשפט לבחור מתי להתערב ומתי לשמור על איפוק.
טעימה מתוך הסיכום
מבוא
היחסים בין בית המשפט העליון לרשות המחוקקת נחקרו מזוויות רבות. המחקר העדכני מנתח את האינטראקציה האסטרטגית ביניהם, בעיקר באמצעות מחקרים אמפיריים או מודלים סטטיים של תורת המשחקים. מודל דינמי, המתאר מהלכים היסטוריים ומראה כיצד שינויים מבניים משפיעים על מהלכי השחקנים ולהפך, כמעט שלא פותח. כאן מפותח מודל כזה, על בסיס תורת המהלכים, ומיושם על היחסים בין בית המשפט העליון לכנסת בשנים 1970 עד 2007.
בתורת המהלכים, בשונה מתורת המשחקים...
להמשך הסיכום המלא, בהיקף 1,437 מילים
🏷סיכומים נוספים על: אינדיבידואליזם מתודולוגי, אקטיביזם שיפוטי, בג"ץ, בחירה רציונלית, ביקורת שיפוטית, בית המשפט העליון, בית המשפט העליון בישראל, דילמת האסיר, הכנסת, המודל העמדתי, המוסדיות החדשה, הפרדת רשויות, זכות עמידה, חוקי היסוד, ישראל, לגיטימציה ציבורית, מוסדיות, מוסדיות היסטורית, מוסדיות של בחירה רציונלית, משילות, משפט, משפט ופוליטיקה, סטיבן בראמס, פוליטיקה, פרלמנט, ריסון שיפוטי, שיווי משקל, שיווי משקל נאש, שיווי משקל רחוק ראות, שפיטות, תורת המהלכים, תורת המשחקים, תלות במסלול
🔖סיכומים נוספים בתחום: מדעי המדינה, משפטים
📖סיכומים נוספים של מאמרים שנלמדים בקורס: מדיניות ציבורית
🏛סיכומים נוספים של מאמרים שנלמדים במוסדות הלימודים: אוניברסיטת חיפה
