סיכום בעברית של המאמר: The Influence of Nurses’ Attitudes, Subjective Norms and Perceived Behavioral Control on Maintaining Patients’ Privacy in a Hospital Setting

השפעת העמדות, הנורמות הסובייקטיביות והשליטה ההתנהגותית הנתפסת של אחיות על שמירת פרטיות המטופלים בבית החולים

מי שאושפז פעם במחלקה פנימית עמוסה מכיר את התחושה: וילון דק במקום קיר, מיטה במסדרון, מבקרים של השכן לחדר שעוברים בדיוק כשצריך עזרה בשירותים. פרטיות היא זכות יסוד, והחוק בישראל מעגן אותה במפורש, אבל בבית החולים היא תלויה במידה רבה בהחלטות הקטנות של מי שנמצא ליד המיטה. האם להסיט את הווילון לפני הרחצה, לסגור את הדלת, לכסות את הגוף בזמן החלפת תנוחה, גם כשהמחלקה מלאה, הזמן קצר והציוד חסר?

אחיות יודעות היטב שפרטיות חשובה, ועדיין מטופלים מדווחים שוב ושוב על חשיפה ומבוכה. מה בעצם קובע אם אחות תשמור על פרטיות המטופל בפועל? האם זו העמדה האישית שלה כלפי הנושא, הציפיות של הצוות והאנשים הקרובים אליה, או התחושה שהיא בכלל מסוגלת לעשות זאת בתנאים שבהם היא עובדת?

כדי לבחון את השאלה נשען המחקר על תיאוריית ההתנהגות המתוכננת, אחת התיאוריות המוכרות בפסיכולוגיה החברתית לניבוי התנהגות, שעד אז לא יושמה לנושא שמירת הפרטיות. במחקר השתתפו 109 אחיות ואחים משש מחלקות פנימיות בבית חולים גדול במרכז הארץ, שמילאו תשעה שאלונים שנבנו במיוחד לצורך המחקר. השאלונים התמקדו בארבעה מצבים יומיומיים בסיעוד: רחצת מטופלים, שינוי תנוחה ומתן סיר במיטה, חשיפת גוף המטופל, וטיפול במטופלים השוכבים במסדרון. הם בחנו את העמדות והרגשות של האחיות כלפי שמירת הפרטיות במצבים אלה, את הלחץ החברתי שהן חשות, את תחושת השליטה שלהן ואת התנהגותן המתוכננת והמדווחת.

נוסף על כך נבדק אם יש קשר בין מאפיינים כמו היקף המשרה, רמת ההשכלה והוותק המקצועי לבין הגישה לשמירת הפרטיות, וכמה מהאחיות בכלל מכירות את חוק זכויות החולה ונחשפו אליו במחלקה. השאלות האלה נוגעות ישירות לאופן שבו מכשירים אחיות, מנהלים מחלקות ומקצים משאבים, ולמרחק שבין מה שכתוב בחוק לבין מה שקורה בפועל ליד מיטת החולה.