סיכום בעברית בהיקף 1,305 מילים של המאמר:
Casey, T. J. (1997). The Chinaman in Kuhschnappel. Jean Paul's escape from reality? Publications of the English Goethe Society, 67(1), 33–42. https://doi.org/10.1080/09593683.1997.11716295
לרכישת הסיכום
ארעה שגיאה
תקלה זמנית במערכת התשלום, אנא נסה שוב במועד מאוחר יותר
מעבד את התשלום, פעולה זו עשויה לקחת כמה רגעים
הסיני בקושנאפל: האם יצירתו של ז'אן פאול היא בריחה מהמציאות?
ז'אן פאול הוא אחד הסופרים הגרמנים שהיסטוריונים של הספרות נהגו להתייחס אליהם בהתנשאות. כבר במאה התשע עשרה נאמר עליו שהוא נעורי מדי, חסר סדר וחסר משען, ושמי שהכיר את הפרוזה של לותר, שילר, לסינג וגתה אינו יכול להתעכב עליו. גתה עצמו כינה אותו בן כלאיים אגדתי, ושילר ראה בו אדם שנפל מהירח. הביקורת חוזרת שוב ושוב על אותה טענה: שהסופר חולם, נסוג אל ארצות הילדות ואל האידילה, ומתנכר למציאות שסביבו.
הטענה הזו לא נעלמה עם הזמן. גם קוראים אוהדים חוששים מנוסטלגיה שהיא משאלת לב, מחוסר ביקורתיות ומאדישות פוליטית. המבקר המשפיע ביותר, גיאורג לוקאץ', דיבר על "פיוס זעיר-בורגני עם המציאות הגרמנית העלובה". השאלה שמעניינת את המאמר פשוטה לניסוח וקשה להכרעה: האם הכתיבה של ז'אן פאול היא אכן בריחה מהמציאות, או שיש בה יחס אחר ומורכב יותר אל העולם שבו חי?
כדי לבחון זאת המאמר מתמקד ב"זיבנקז", הרומן הריאליסטי ביותר של ז'אן פאול, זה שעוסק יותר מכל יצירה אחרת שלו בעוני ובכסף. ז'אן פאול עצמו הגדיר אותו כסגנון בינוני: לא האידילה הצרה של "וּץ" ולא הסגנון הנישא של "טיטאן", אלא חיים כפי שהם אצל רובנו. זהו סיפורו של "עורך הדין של העניים", שממתין בעיירה קוּשנאפל לכלתו ושקוע בחובות, בבית משכון, בירושה שנתקעה בהליך משפטי ובתוכנית מפוקפקת להעמיד פני מת. המאמר קורא את העלילה ואת קבלתה בקרב מבקרים, מהתגובות המוסריות של המאה התשע עשרה ועד קריאתו של ראפ.
מעבר לרומן עצמו, המאמר פונה לכתבים נוספים של ז'אן פאול: חיבורו על חינוך "לוואנה", המסה על הקסם הטבעי של כוח הדמיון, ונאומי הספד סאטיריים, בהם זה שבתוך "השביט". כך אפשר לשאול מה היחס בין הדמיון, הזיכרון והתקווה לבין תיאור המציאות החברתית והפוליטית, ומה קורה כשספרות הומוריסטית מדברת על רעב, על שירות ועל שלטון. בדרך זו נבחנת השאלה אם הרומן והכתבים שסביבו אכן סגורים בתוך עולם דמיוני.
טעימה מתוך הסיכום
הביקורת הוותיקה על ז'אן פאול
היסטוריונים ותיקים של הספרות גינו את העיסוק בז'אן פאול כבלתי ראוי למבקר בוגר. פילמר (1848) קבע שמי שהכיר את הפרוזה של לותר, שילר, לסינג וגתה אינו יכול להתעכב עליו. גרווינוס (1842) ראה בו נעורי במהותו ובלתי נסבל לטעם בוגר, כיוון שיש בו התלהבות בראש זקן ופחד מפני העולם הממשי באיש בוגר. אכן ז'אן פאול מתלהב ונרתע, אך כיום איננו רואים בכך דבר בלתי קביל. גם מטקאלף (1858) גינה את סגנונו כבלתי אסוף, מלא עצירות...
להמשך הסיכום המלא, בהיקף 1,305 מילים
🏷סיכומים נוספים על: אידיליה, ביקורת ספרותית, בריחה מהמציאות, גיאורג לוקאץ', דמיון, הומור, היסטוריה של הספרות, ז'אן פאול, זיבנקז, חינוך, יוהאן וולפגנג פון גתה, כסף, לוואנה, מורים, נוסטלגיה, סאטירה, סאטירה חברתית, סאטירה פוליטית, ספרות גרמנית, עוני, פיליסטריות, פרידריך שילר, קבלת יצירה, קומדיה, רומן, רומנטיקה, ריאליזם
🔖סיכומים נוספים בתחום: ספרות
