סיכום בעברית של המאמר: Science Interests in Preschool Boys and Girls: Relations to Later Self-Concept and Science Achievement

עניין במדעים אצל בנים ובנות בגיל הגן: הקשר לתפיסה העצמית ולהישגים במדעים בהמשך

ילדה בת ארבע שיודעת לדקלם את שמותיהם של עשרים סוגי דינוזאורים, ילד שמפרק כל צעצוע כדי להבין איך הוא עובד, פעוטה שאוספת תולעים בגינה ושואלת מאיפה הן באות. רוב ההורים מכירים את התשוקות האלה של גיל הגן, שלעתים נראות חולפות ולעתים נמשכות חודשים ארוכים. אבל האם יש להן משמעות לטווח הארוך? האם עניין עז במדע בגיל ארבע משאיר חותם על האופן שבו הילד רואה את עצמו ועל הצלחתו בלימודים כמה שנים אחר כך?

השאלה הזאת מקבלת משנה תוקף כשמביאים בחשבון את הפער המגדרי המוכר. נשים עדיין מיוצגות בחסר במקצועות המדע וההנדסה, והוויכוח על מקורו של הפער, כישרון, חינוך או עמדות חברתיות, רחוק מלהסתיים. רוב המחקר על עניין ועל מוטיבציה התמקד במתבגרים ובמבוגרים, ומעט מאוד ידוע על השנים שבהן העניין נולד, לפני שבית הספר מתחיל להכתיב לילד מה ללמוד ומתי.

המאמר בוחן אם העניין במדעים שילדים מגלים בגיל הגן קשור לתפיסה העצמית שלהם במדעים ולהישגיהם במדעים בגיל שמונה, ואם הקשר הזה שונה אצל בנים ואצל בנות. לשם כך נעקב במשך ארבע שנים אחר 116 ילדים מהמערב התיכון של ארצות הברית. מגיל ארבע ועד גיל שש דיווחו ההורים פעמיים בחודש מה ילדם אוהב לעשות בזמנו הפנוי ובמה הוא מתעניין, ובהמשך נמשכו הדיווחים פעם ברבעון. כל דיווח סווג בקפידה: ילד שרק מריץ מכוניות על מסלול אינו נחשב בעל עניין מדעי, אבל ילד שקורא איך מנוע עובד נחשב כזה.

בגיל שמונה הגיעו הילדים למעבדה, ענו על שאלות מתוך מבחנים בין־לאומיים במדעי החיים ובמדעים הפיזיקליים, מילאו שאלון על האופן שבו הם רואים את עצמם כלומדי מדעים, ונבחנו גם בקריאה. כך אפשר היה לבדוק אם התשוקות של גיל הגן ממשיכות להדהד גם בכיתה ג', ומה תפקידם של ההורים, של בית הספר ושל ההון התרבותי של המשפחה בסיפור הזה.