סיכום בעברית של המאמר: Prospect Theory and Political Science

תורת הערך ומדע המדינה

אנשים שונאים להפסיד יותר משהם אוהבים לנצח. הרעיון הזה נשמע כמעט מובן מאליו, אך כשדניאל כהנמן ועמוס טברסקי הפכו אותו לתיאוריה מסודרת, תורת הערך, הם שינו את האופן שבו חוקרים מבינים החלטות בתנאי סיכון. מתברר שאותה תוצאה בדיוק, נניח מדיניות שמבטיחה תעסוקה לתשעים אחוז מהאוכלוסייה לעומת מדיניות שמבטיחה אבטלה של עשרה אחוזים, מעוררת בנו תגובות שונות לגמרי, ושמי שחש שהוא נמצא בעמדת הפסד נוטה להמר בהימורים שהיה נמנע מהם לו הרגיש שהוא ברווח. התיאוריה השפיעה עמוקות על הכלכלה, ועל תחום הכלכלה ההתנהגותית שנולד ממנה, והביאה לכהנמן פרס נובל.

אם כך פועל המוח האנושי, ההשלכות על הפוליטיקה אמורות להיות עצומות. מנהיג שחש שהוא מפסיד במלחמה עשוי להסלים אותה במקום לסגת, ממשלה במשבר כלכלי עשויה לאמץ רפורמה קיצונית שהיא נמנעה ממנה בימים טובים, ומדינה שחשה שמעמדה נשחק עשויה לצאת להרפתקה צבאית. ובכל זאת, בעוד חוקרי יחסים בינלאומיים בתחום הביטחון אימצו את התיאוריה בהתלהבות, רוב חוקרי הפוליטיקה, בארצות הברית ובמדינות אחרות, וכמעט כל הכלכלנים הפוליטיים, כמעט שלא נגעו בה. הפער הזה תמוה במיוחד לנוכח הצלחתה בשכנתה הקרובה, הכלכלה.

השאלה המרכזית היא מה מסביר את ההתעלמות הזאת. ההסבר המקובל מצביע על קשיים של ממש בהעברת תיאוריה שנולדה בניסויי מעבדה, שבהם נבדקים בוחרים בין הימורים פשוטים, אל עולם ההחלטות הפוליטיות הסבוך. כיצד יודעים אם מנהיג חש שהוא ברווח או בהפסד? ואיך קובעים אם צעד מסוים הוא מסוכן, כשאפילו היסטוריונים חלוקים בשאלה אם אייזנהאואר או בוש פעלו בזהירות או בפזיזות?

כדי לברר זאת נסקרו עבודות רבות של חוקרים שיישמו את התיאוריה על משברים בינלאומיים, על משברי סחר, על רפורמות כלכליות ועל סכסוכים צבאיים. הסקירה מתמקדת בשתי הבעיות שנחשבות הקשות ביותר ליישום התיאוריה, ובוחנת את הפתרונות שהוצעו להן: מקביעת נקודת הייחוס של השחקן, דרך חקר אנלוגיות היסטוריות ורגשות, ועד לדרכים למדוד סיכון מחוץ למעבדה ולהבחין בין הימור מושפע הטיה להימור רציונלי. לאורך הדרך עולות שאלות רחבות יותר על הקשר בין פסיכולוגיה לחקר הפוליטיקה, ועל ההתנגדות של תחומי מחקר לרעיונות שמגיעים מבחוץ.