סיכום בעברית בהיקף 1,443 מילים של המאמר:
Mikami, A. Y., Boucher, M. A., & Humphreys, K. (2005). Prevention of peer rejection through a classroom-level intervention in middle school. The Journal of Primary Prevention, 26(1), 5–23. https://doi.org/10.1007/s10935-004-0988-7
לרכישת הסיכום
ארעה שגיאה
תקלה זמנית במערכת התשלום, אנא נסה שוב במועד מאוחר יותר
מעבד את התשלום, פעולה זו עשויה לקחת כמה רגעים
מניעת דחייה חברתית בחטיבת הביניים באמצעות התערבות ברמת הכיתה
כמעט בכל כיתה יש ילד שאיש לא רוצה לשבת לידו. הוא נבחר אחרון לקבוצה, צוחקים עליו במסדרון, ולפעמים מזיזים ממנו את השולחנות. ידוע שדחייה כזאת בילדות אינה עניין חולף: היא קשורה לנשירה מבית הספר, לעבריינות, לדיכאון ולחרדה בהמשך החיים, ומי שנדחה פעם נשאר לא פעם דחוי גם בשנים הבאות.
הדרך המקובלת לטפל בבעיה היא לעבוד עם הילד הדחוי עצמו: ללמד אותו מיומנויות חברתיות, איך לפתוח בשיחה, איך להצטרף למשחק. אבל ההנחה שמאחורי הגישה הזאת, שהילד הוא מקור הבעיה, מתעלמת משאר המשתתפים בסיפור. מה לגבי הילדים המקובלים, שזוכרים כל מעידה של הדחוי ושוכחים כל מעשה טוב שלו? ומה לגבי המורה, שהאווירה בכיתתו יכולה לשדר שלא כולם שווים?
המחקר של אמורי מיקמי, מרגרט בושה וקית' המפריז מציע להסיט את המבט מהילד אל הכיתה כולה. השאלה היא אם התערבות שמכוונת לסביבה החברתית, ולא לילד הדחוי, יכולה להפחית דחייה ואף למנוע אותה מראש. ההתערבות נבנתה בהשראת הרעיון שמגע בין קבוצות מפחית דעות קדומות רק כשיש שוויון מעמד ומטרה משותפת.
ההתערבות נערכה בחטיבת ביניים ציבורית מגוונת באזור מפרץ סן פרנסיסקו, שרוב תלמידיה בני מיעוטים ורבים מהם עניים. במשך שמונה שבועות שיחקו התלמידים בקבוצות מעורבות במשחקים שבהם אי אפשר לנצח בלי כל חברי הקבוצה, למשל שליח עם עיניים מכוסות שזקוק לחבר כדי להגיע אל המורה. המורים התבקשו ללמד בדרכי למידה שיתופית ונפגשו אחת לשבועיים כדי לתמוך זה בזה. 24 כיתות חולקו באקראי לכיתות שהתחילו מיד ולכיתות שחיכו בתור, והתלמידים מילאו שאלון אנונימי על יחסיהם עם בני הכיתה לפני ההתערבות ואחריה.
מאחורי הניסוי עומדת שאלה רחבה יותר: האם דחייה בכיתה היא גזירת גורל של חיי בית הספר, או משהו שמבוגרים יכולים לעצב.
טעימה מתוך הסיכום
מבוא
ילדים הדחויים על ידי בני גילם נוטים יותר מחבריהם המקובלים לנשור מבית הספר, לעסוק בעבריינות, להשתמש בחומרים ממכרים ולסבול מדיכאון ומחרדה כמבוגרים, גם בפיקוח על כישלון לימודי ותוקפנות בילדות. מעמד הדחייה גם יציב למדי: כמחצית מהילדים הדחויים בנקודת זמן מסוימת נשארים דחויים גם בשנים שלאחר מכן. מכאן הדחיפות בפיתוח התערבויות שיפחיתו את הדחייה החברתית.
רוב ההתערבויות עד כה התמקדו בשינוי מאפייניו של הילד הדחוי, מתוך הנחה שהוא...
להמשך הסיכום המלא, בהיקף 1,443 מילים
🏷סיכומים נוספים על: אוכלוסיות מיעוטים, אימון במיומנויות חברתיות, אקלים כיתתי, בריונות, גורדון אולפורט, גיל ההתבגרות, דחייה, דחייה חברתית, דחייה על ידי בני גיל, דיווח עצמי, הטיות ייחוס, השערת המגע, התערבות, התערבות מערכתית, חטיבת ביניים, יחסי בני גיל, למידה שיתופית, מורים, מחקר פעולה קהילתי, מיומנויות חברתיות, מניעה, מניעה ראשונית, מעמד חברתי, משחקים שיתופיים, נבואה המגשימה את עצמה, ניסוי אקראי מבוקר, סטריאוטיפים, עבודת צוות, פסיכולוגיה קהילתית, קבלה חברתית, רשימת המתנה, שיתוף פעולה בין אוניברסיטה לקהילה
🔖סיכומים נוספים בתחום: חינוך, פסיכולוגיה
📖סיכומים נוספים של מאמרים שנלמדים בקורס: פסיכולוגיה חברתית בבית הספר
🏛סיכומים נוספים של מאמרים שנלמדים במוסדות הלימודים: מכללת בית ברל
