סיכום בעברית של המאמר: Market Civilization and Its Clash with Terror

הציוויליזציה השוקית ועימותה עם הטרור

אחרי 11 בספטמבר 2001 התברר שהמלחמה בטרור אינה רק מלחמה על מי ששולח מטוסים אל מגדלים. אם ארגונים כמו אל־קאעידה הם קבוצה קטנה של פושעים מבודדים, די למצוא אותם ולהכניע אותם. אבל אם הם נשענים על אהדה של מיליוני אנשים, אפשר להכות בהם שוב ושוב, ועדיין יצמחו תחתיהם אחרים. השאלה מי תומך בטרור ומדוע הופכת אז לשאלה מדינית וביטחונית דחופה, ולא רק לסקרנות אקדמית.
בספרות יש שני הסברים מרכזיים. לפי הראשון, הסיבה היא עוני, חוסר תקווה, מחסור בחירויות וחוסר דרכים חוקיות להשמיע מחאה, ולפי השני, ההסבר טמון בתרבות ובמסורת של חברות מסוימות. שניהם משפיעים על מדיניות: אם הבעיה היא עוני, יש להגדיל סיוע כלכלי, ואם היא היעדר דמוקרטיה, יש לעודד דמוקרטיזציה, ואם היא תרבות, מה בכלל אפשר לעשות? אלא ששני ההסברים נתקלים בעובדות לא נוחות. רבים מהמבצעים ב־11 בספטמבר באו ממדינה עשירה והיו משכילים, ומדינות דמוקרטיות לא חסינות מאלימות עדתית. גם תרבות אינה משתנה במהירות, ולכן קשה לה להסביר מדוע תמיכה בטרור מתחזקת בתקופה אחת ונחלשת באחרת, או מדוע חברות רבות באותה תרבות אינן תומכות בה כלל.
המחבר, מומחה ליחסים בינלאומיים, מציע לבדוק את השאלה מזווית שונה, באמצעות חיבור בין ממצאים מארבעה תחומים: אנתרופולוגיה, כלכלה, מדע המדינה וסוציולוגיה. התחומים האלה חקרו במשך דורות את הקשר בין האופן שבו אנשים מתחלפים בסחורות, בשירותים ובמתנות לבין הערכים, האמונות והמוסדות שהם מפתחים. הטיעון נבנה ככלי תיאורטי: הוא מתבסס על ספרות קיימת, על דוגמאות היסטוריות מאירופה של המאה התשע עשרה והעשרים, ועל מקרים עכשוויים מהמזרח התיכון, מדרום אסיה ומאמריקה הלטינית, כדי לראות אם הוא מצליח להסביר מתי ואיפה החברה מאשרת אלימות כלפי קבוצות חוץ ומתי לא.
זו שאלה על מה שמניע אנשים, אבל גם על הדרך שבה הכלכלה והמוסדות שסביבנו מעצבים את מה שנראה לנו מובן מאליו: מי נחשב זר, למי אנחנו חייבים נאמנות ומי נחשב חף מפשע. והיא נוגעת גם לכל דיון על סיוע חוץ, על כוח צבאי ועל דמוקרטיזציה, ועל השאלה אם יש דרך להפחית את התמיכה בטרור בלי להפוך אותה לחזקה יותר.