סיכום בעברית בהיקף 1,440 מילים של המאמר:
Mudford, O. C., Hogg, J., & Roberts, J. (1997). Interobserver agreement and disagreement in continuous recording exemplified by measurement of behavior state. American Journal on Mental Retardation, 102(1), 54–66. https://doi.org/10.1352/0895-8017(1997)102<0054:IAADIC>2.0.CO;2
לרכישת הסיכום
ארעה שגיאה
תקלה זמנית במערכת התשלום, אנא נסה שוב במועד מאוחר יותר
מעבד את התשלום, פעולה זו עשויה לקחת כמה רגעים
הסכמה ואי־הסכמה בין צופים ברישום רציף: מדידת מצבים התנהגותיים כדוגמה
איך יודעים אם אדם שאינו מדבר, אינו זז בכוחות עצמו ואינו מגיב באופן ברור לסביבה, ער, ישן או שקוע במעין ערפול? עבור אנשים עם מוגבלות שכלית עמוקה ומוגבלויות גופניות מרובות, השאלה הזאת איננה תאורטית. אנשי חינוך ושיקום ביקשו להיעזר במה שמכונה "מצבים התנהגותיים", מהשינה ועד הערנות הפעילה, כדי להבין מתי האדם זמין ללמידה ולקשר, ואיך לבנות עבורו תוכנית שמתאימה לו. אבל המצבים האלה אינם נראים לעין ישירות. צופה מתבונן בעיניים, בתנועות, בנשימה, ומסיק מהם מה קורה בפנים.
כאן נכנסת לתמונה שאלה מתודולוגית יסודית: עד כמה אפשר לסמוך על מה שהצופה רושם? הדרך המקובלת לבדוק זאת היא להושיב שני צופים זה לצד זה, לתת לכל אחד לרשום בנפרד, ולחשב כמה פעמים הם מסכימים. רף של שמונים אחוז נחשב זה עשרות שנים לסימן של נתונים טובים. אלא שיש דרכים רבות לחשב "הסכמה", והן אינן מניבות את אותה תמונה. וכשהרישום נעשה ברציפות, שנייה אחר שנייה, במחשב כף יד, השאלה הופכת עדינה עוד יותר.
המאמר בוחן מה אומרות שיטות החישוב השונות על אותם נתונים עצמם, ומציע דרך חדשה להציג לא רק כמה הצופים מסכימים, אלא גם במה בדיוק הם חלוקים: אילו מצבים מתבלבלים זה בזה. בהמשך נשאלת שאלה מעשית: האם נתונים שהמהימנות שלהם אינה מושלמת חייבים להיפסל, או שאפשר להפיק מהם מסקנות זהירות אם יודעים בדיוק היכן נמצאת אי־הוודאות.
לשם כך נצפו שלושה גברים צעירים עם מוגבלויות עמוקות ומרובות שחיו במוסד, כל אחד בעשרים מפגשים של כשעה, בשעות שבהן היו אמורים לקבל שירותי חינוך. שני צופים רשמו ברציפות את המצב ההתנהגותי של כל אחד מהם לפי מערכת קידוד מפורטת, וחלק ניכר מהתצפיות נעשה בידי שניהם במקביל, בלי שאחד יראה את רישומי חברו. מתוך הרישומים חושבו מדדי הסכמה שונים, ושורטטו פרופילים של הזמן שכל אדם בילה בכל מצב.
מעבר לשאלה הטכנית עומדת כאן שאלה רחבה יותר על מדידה במדעי ההתנהגות: מה עושים כשמה שמבקשים למדוד אינו התנהגות גלויה, אלא משהו שההתנהגות רק רומזת עליו.
טעימה מתוך הסיכום
מבוא
מחשבי כף יד מקלים על רישום רציף של התנהגות בתצפית ישירה, בזמן אמת: צופה אחד יכול לרשום קטגוריות רבות, ומשך ההתנהגויות מחושב בשניות במהירות ובדיוק. שיטה יעילה במיוחד מבוססת על קטגוריות שמוציאות זו את זו וממצות, כלומר בכל רגע הנבדק נרשם בקטגוריה אחת בלבד, ותמיד באחת מהן.
התועלת שבשיטה תלויה במהימנות הנתונים. המדד הנפוץ להערכתה הוא שיעור ההסכמה בין צופים, והרף המקובל הוא כ־80%, מוסכמה שרירותית שלא שונתה גם ברישום רציף. שיטות...
להמשך הסיכום המלא, בהיקף 1,440 מילים
🏷סיכומים נוספים על: אי-הסכמה בין צופים, איכות נתונים, אפילפסיה, הכשרת צופים, הסכמה בין צופים, הסכמה על הופעה, התנהגות סטריאוטיפית, מדידה, מדידה התנהגותית, מהימנות, מהימנות בין צופים, מוגבלויות עמוקות ומרובות, מוגבלות, מוגבלות שכלית, מוגבלות שכלית עמוקה, מחשבי כף יד, מצבים התנהגותיים, משך יחסי, ניתוח התנהגות, פגיעה עצמית, פרופיל מצבים, קטגוריות מוציאות וממצות, רישום רציף, שיטות מחקר, שיעור הסכמה, תצפית, תצפית ישירה, תקפות
🔖סיכומים נוספים בתחום: חינוך מיוחד, לימודי מוגבלות, פסיכולוגיה
📖סיכומים נוספים של מאמרים שנלמדים בקורס: הליכי מחקר יחידניים
🏛סיכומים נוספים של מאמרים שנלמדים במוסדות הלימודים: אוניברסיטת חיפה
