סיכום בעברית של המאמר: Ethics in Qualitative Research and Evaluation

אתיקה במחקר ובהערכה איכותניים

כשמדברים על אתיקה במחקר, רובנו מדמיינים טופס הסכמה, ועדה שמאשרת את הצעת המחקר ואולי גם התלבטות מוכרת מעולם הרפואה: האם מותר למנוע טיפול מקבוצת ביקורת. אבל מה קורה כשהמחקר אינו ניסוי אלא שיחה ארוכה במטבח של משפחה, תצפית בקבוצת משחק בשכונה ענייה או ריאיון עם אדם שישן ברחוב? במצבים כאלה הגבול בין החוקר לבין החבר מיטשטש, אנשים מספרים יותר ממה שתכננו, ולפעמים אפילו החוקר עצמו אינו יודע מראש למה בדיוק הוא מבקש מהם להסכים.

המאמר עוסק בשאלות האתיות המיוחדות שמעורר המחקר האיכותני בעבודה סוציאלית ובמחקר הערכה של שירותי אנוש. נקודת המוצא היא חשש ממשי: ככל שקבלת ההחלטות בענייני אתיקה מחקרית הולכת וממוסדת, היא נשענת יותר ויותר על המודלים של המחקר הרפואי ושל הניסוי המבוקר, שאינם מתאימים בהכרח למחקר שבו הקשר האישי הוא כלי העבודה המרכזי. השאלה המרכזית היא אילו שאלות אתיות מתעוררות בכל אחד משלבי המחקר האיכותני, מהתכנון, דרך עבודת השדה ועד הניתוח והשימוש בממצאים, ומה המשמעות של שאלות אלה למחקר בעבודה סוציאלית ולמנגנוני הפיקוח עליו.

כדי לבחון זאת, איאן שו משרטט מפה של סוגיות: הסכמה מדעת, סודיות ופרטיות, צדק חברתי, מחקר שעורכים אנשי מקצוע בשדה עבודתם, יחסי כוח והדדיות בין החוקר לנחקרים, ואחריות על האופן שבו הממצאים ישמשו אחר כך. הוא נשען במכוון על כתיבה מחוץ לגבולות העבודה הסוציאלית, בעיקר מתחום ההערכה, ומעמת עמדות שונות זו עם זו, למשל את הטענה שפרדיגמות מחקר מסוימות מוסריות יותר מאחרות. לצד הדיון העקרוני מובאות דוגמאות מוחשיות: דיון שולחן עגול של חוקרים ואנשי מקצוע על מחקר בקרב חסרי בית, ובו שאלות כמו האם לשלם למרואיינים ואיך מחזירים להם משהו בתמורה; מחקר פמיניסטי שניסה לצמצם את פערי הכוח בריאיון; ומחקר על קבוצות משחק של אמהות ממעמד הפועלים, שבו החוקרת חששה שהממצאים יופנו נגד מי שפתחו בפניה את דלתם.

מאחורי כל אלה עומדת שאלה פשוטה וקשה: האם אפשר להסדיר את האתיקה של מחקר מראש, בטופס ובוועדה, או שהיא מתגלה רק תוך כדי עבודה, בכל פעם מחדש?