סיכום בעברית של המאמר: Emotional activation in the first and second language

תקציר הסיכום

הפעלה רגשית בשפה הראשונה ובשפה השנייה

מבוא

מחקר הקשר בין רגש לקוגניציה התרחב בשנים האחרונות, אך הרגש שבשפה זכה להתעניינות מועטה, ושפה נחקרת בדרך כלל בקרב דוברי שפה אחת. בקרב דו לשוניים רווחת האינטואיציה שמילים בשפת האם מעוררות עוררות רגשית חזקה יותר ממילים בשפה שנייה. ממצאים מוקדמים תמכו בכך: מילות טאבו בשפת האם עוררו חרדה רבה יותר, ואנשים דיברו על נושאים מביכים בקלות רבה יותר בשפה שנייה. לעומת זאת, מחקרים על זיכרון למילים רגשיות הניבו תוצאות סותרות, ובמחקר אחד נמצא...

מי שגדל בשפה אחת ולמד שפה נוספת בהמשך חייו מכיר לרוב את התחושה הזאת: קללה בשפת האם מרגישה כבדה ומעליבה הרבה יותר מאותה קללה באנגלית, ואפשר לומר בשפה זרה דברים שקשה לומר בשפת האם. הרבה דו לשוניים מדווחים על כך שהשפה הראשונה טעונה רגשית יותר, אבל עד לאחרונה כמעט שלא נבדק בניסויים אם הרושם הזה נכון גם ברמת המילה הבודדת, ברגע הראשון שבו המוח מזהה אותה. זו שאלה מרתקת, כי היא נוגעת לאופן שבו שתי שפות מאוחסנות בזיכרון ולשאלה עד כמה שפה שנייה נקשרת באמת לעולם הרגשי שלנו. חוקרים מאוניברסיטת קנט ביקשו לברר אם מילים טעונות מפריעות לדוברים באותה מידה בשתי השפות שלהם, ואם מילים שליליות מפריעות באופן שונה ממילות טאבו. לשם כך הם השתמשו בגרסה של משימת סטרופ: משתתפים דוברי פינית שלמדו אנגלית בגיל מאוחר יחסית ראו מילים בצבעים שונים, והתבקשו לזהות את צבע הדיו במהירות האפשרית ולהתעלם ממשמעות המילה. המילים היו ניטרליות, חיוביות, שליליות וטאבו, וכל אחת הוצגה גם בפינית וגם באנגלית, כך שאפשר היה למדוד בשבריר שנייה עד כמה המשמעות הרגשית משתלטת על תשומת הלב.